אנחנו אוהבים להגזים, לחיוב ולשלילה, בדיוק כמו במקרה של אלונה ברקת. אמנם היא מקבלת שבחים אבל הם לא מגיעים לרבע מהמציאות, ואין ספק שכבר היום היא קיבעה את מקומה בחלק העליון של התורמים לספורט הישראלי. קמה לה אישה
נאווה ונעימה, יוצאת מתוך מנעמי החיים, יורדת דרומה אל המדבר ומציבה לעצמה אתגר לשדרג את הכדורגל החלש כדי שהבילוי היחיד בעיר יהיה ברמה גבוהה. בדרך שהיא מנהלת את הפועל באר־שבע, היא סתמה את הפה לאנשי הכדורגל, שחשבו שהמציאו את המנוע. בכך היא העלתה את קרנן של הנשים ואין ספק שלפי הדרך בה היא מתפקדת, ניתן להקיש שיש לנו פה מועמדת רצינית למשימות גדולות יותר.
עוד ב-ynet ספורט:
אחד הדברים החשובים בדרכה של ברקת הוא הסבלנות שגילתה כלפי אלישע לוי. היום היא נהנית מפירותיו של אחד המאמנים הגדולים שהיו כאן, שהבנתו בכדורגל ודרכו המתורבתת עושה כבוד גדול לכדורגל הישראלי המאוד לא מתורבת. הצלחתו של אלישע היא שיעור מצוין לכל מי שקשור לענף.
את המשולש המוצלח של ברקת ולוי משלים אליניב ברדה, שגם הוא כמוהם לא זוכה להכרה מספיקה. אחרי שהצטיין בבאר־שבע, חיפה ותל־אביב, יצא לבלגיה וגם שם הצטיין שנים רבות. עכשיו כשהוא מוליך את הקבוצה גבוה אל הפסגה אי־אפשר יהיה להתעלם ממנו.
חידה: מי זכה באליפות המדינה ב־1975 ו־?1976 לא תאמינו, אבל הפועל באר־שבע היא התשובה הנכונה. אחד מאנשי הכדורגל המופלאים בישראל, אמציה לבקוביץ' הלך לבאר־שבע והביא אותם לתהילה. הגיבורים אז היו מוסקוביץ', אליהו, בנימין, בן־דוד, ברד, עופר, נומה, אבוגזיר ואביטן.
מי שיצליח להסביר לי מה קורה בסיפור של אום אל־פאחם וכפר־סבא יזכה בפרס ישראל לחוכמה.