עוד ב-ynet ספורט:
ירושלים לא יודעת להתקיף נגד אזורית. בין אם לא תרגלו את זה או שתרגלו ולא מבצעים, בשורה התחתונה הם יכולים להתקיף נגד אזורית עד הבוקר ולא יפצחו אותה. שלשה פה ושלשה שם לא משנה כלום. אפי בירנבוים לא ירד מהאזורית עד שבראד גרינברג יוכיח שירושלים יודעת שהיא יודעת מה לעשות. נגד אזורית הם נעים לרוחב, הנעת הכדור שקופה, לא מעמיסים צד אחד של ההגנה ליצירת יתרון מספרי, אין מסירה מגבוה לגבוה. מעט כדורים נכנסים פנימה. כשזה קורה פרחוסקי, אלישי כדיר ויניב גרין מעדיפים למסור. אי אפשר לשחק לרוחב.
45 נקודות בלבד שקלעה ירושלים בשלושה רבעים מדברים בעד עצמם. דרווין קיצ'ן ויותם הלפרין שמות גדולים מאבי בן שימול, אתמול הוא היה טוב משניהם. בקיץ בן שימול החליף קבוצות עם ניב ברקוביץ'. בינתיים הרצליה עשתה עסקה טובה יותר מאילת. אסיסט אחד היה חסר לבן שימול לדאבל-דאבל (21 נק' ו-9 אס'). קיצ'ן שחקן של מגרש פתוח, אבל בירושלים הוא לא מגיע לביטוי גם כי הקבוצה מוציאה כדורים מהרשת (הרצליה החטיאה רק 23 זריקות לעומת 48 החטאות של ירושלים). איך אפשר לרוץ כשהיריב קולע 56 אחוז ל-2 ו-50 אחוז ל-3?
ג'וש דאנקן שחקן רב גוני, אבל כשהוא עושה הכל הוא גם לוקח זריקות של אחרים. הלפרין שיחק ברבע הראשון 6:30 דקות ולא זרק לסל. נגד אזורית! זה לא בגלל דאנקן. בשביל שרונלד דופרי יגיע לזריקה לסל לא צריך תרגילים. פשוט עוזבים אותו. אפשר לתת לו את הכדור ולרדת להגנה. כשדאנקן זורק שלשות והלפרין וקולמן בפינות, אפילו לרדת להגנה זו משימה בלתי אפשרית.
עוז בלייזר הוא כנראה הפרויקט הבא של אפי. לא פחות חשוב שראשי העיר הבאים של הרצליה רעננה, יאחדו מחדש את בני השרון. קבוצה שמשחקת בליגת על יותר מ-20 שנה, חייבת למלא אולם של 1,200 מקומות.