כבד את אביך ואמך, גם אם לא מלאו להם 65

אבא או אמא שלך אינם יכולים לטפל בעצמם, אבל המדינה אינה מאפשרת לך להיעדר מהעבודה ולסייע להם - מה תעשה? מריבוי הסייגים שמציב חוק דמי מחלה עולה ריח של קפיטליזם חסר חמלה, המעמיד את הפרודוקטיביות הכלכלית מעל הכל . ח"כ רינה פרנקל רוצה שינוי

חוק דמי מחלה קובע שמותר לאדם לזקוף שישה ימים מימי מחלתו הצבורים לו, בעבור טיפול בהורה חולה, שלו או של בן זוגו. על פי הגדרת החוק, הורה חולה הוא מי שהפך להיות תלוי לחלוטין בעזרת הזולת. אבל החוק מציב תנאי נוסף: הזכות להשתמש בימי המחלה הצבורים לעובד, ניתנת לו רק אם ההורה עבר את גיל 65.

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >> 

 

היכנסו כאן לכל המאמרים של פרויקט "צהר לחקיקה"

 

מה אם כן אמור לעשות מי שיש לו הורה במצב תלותי שלא מלאו לו 65 שנים? מי אמור לדאוג לו לבצע את פעולות היום יום? שאלה זו אינה רק שאלה תיאורטית; לאחרונה קיבלתי פנייה מאדם שרצה להישאר ולתמוך באביו שהיה במצב רפואי קשה, אך גילה לתדהמתו שעל פי החוק, ימים אלה שיקדיש לאביו לא ייחשבו כימי מחלה, שכן האב היה צעיר מדי, ולפיכך ייאלץ הבן להחמיץ ימי עבודה על חשבונו הפרטי. ייתכן שיהיו כאלה, שיחליטו לוותר על הסיוע להוריהם, נוכח מצב עניינים כזה, אך לא האיש שפנה אלי.

 

האם הורה תלותי צעיר אינו זקוק לעזרה? מריבוי הסייגים שמציב חוק דמי מחלה עולה ריח של קפיטליזם חסר חמלה, שמאחוריו עומדת השקפה המעמידה את הפרודוקטיביות הכלכלית מעל הכל , גם מעל ערכים של משפחה, כיבוד הורים ועזרה לחולים.

 

לא מעיר את אבא בעד שום הון שבעולם

כדי להשיג את האיזון היהודי שבין שיקולים כלכליים ובין כיבוד הורים, ראוי שניזכר כולנו בסיפור המובא בתלמוד כהקדמה לשאלה עד כמה צריך להקריב למען כיבוד הורים. במסכת קידושין בתלמוד הבבלי מסופר על אבן הישפה מהחושן של הכהן הגדול שהגיעה אל ידיו של אדם בשם דמא בן נתינה. חכמי ישראל באו אליו, וביקשו לקנות ממנו את האבן בעבור 100 דינר. בן נתינה הסכים, אולם לאחר מכן, גילה שהמפתח למחסן שבו נמצאת האבן היקרה, נמצא תחת ראשו של אביו הישן. לכן הודיע לחכמי ישראל שהוא מוותר על העסקה, כיוון שאיננו רוצה לצער את אביו.

 

חכמי ישראל התעקשו והכפילו את הצעת המחיר, אך בן נתינה עמד בסירובו. לאחר שהתעורר אביו, נתן להם את האבן ברצון, אבל תמורת המחיר הראשון, כיוון שלא רצה לקבל טובת הנאה כלכלית על כיבוד הורים.

 

המסורת היהודית אף קבעה עיקרון זה להלכה, באומרה שאדם מחויב לדאוג להוריו גם אם יפסיד שעות עבודה, ויהפוך עני בשל כך: "חייב לכבדו בגופו, אע"פ שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים" (שו"ע יו"ד רמ, ה).

 

אם המוסר היהודי קובע שעל אדם לעזוב את עבודתו למען כיבוד הורים, האם אין זה ראוי שהמדינה היהודית תעודד זאת? האם מי שדבק במסורת היהודית של כיבוד הורים, צריך למצוא את עצמו מחזר על הפתחים במדינה היהודית?

 

למחוק את הגבלת הגיל

חשיבותה של מצוות כיבוד הורים נובעת מהעיקרון המוסרי והבסיסי של הכרת הטוב. ההורים שלנו מגדלים אותנו מרגע שנולדנו, לאורך תקופה ארוכה של ילדות שבה אנו תלותיים. האם אין אנו חייבים לגמול להם בשעה שהם תלותיים? עיקרון זה מופיע בספר החינוך בהסבר שורש מצוות כיבוד הורים: "שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים" (מצווה לג).

 

הצעת חוק דמי מחלה (תיקון – היעדרות בשל מחלת הורה), התשע"ג–2013,שאותה אני מקדמת, בסך הכול מוחקת את הגבלת הגיל. לפי החוק החדש אדם יוכל להיעדר שישה ימים על חשבון ימי מחלתו לצורך טיפול בהוריו התלותיים גם אם הם אינם בני שישים וחמש.

 

כמדינת יהודית, מדינת ישראל לא רק שאיננה צריכה להציב סייגים על אדם שרוצה לעזור להוריו, אלא צריכה לעודד אותו. אני מקווה שחוק זה יתוקן במהרה, כדי שנהיה אזרחים במדינה שלא רק סופרת כסף, אלא כזו המעמידה בראש ערכים יהודיים של הכרת הטוב, דאגה לזולת וכיבוד הורים.

 

פרויקט צהר לחקיקה הוא פרי שיתוף פעולה בין ynet וארגון רבני צהר.