יש חרם על הילד? כך תעזרו לו - בלי להתערב

אחד הדברים הכי קשים להורה לילד בבית הספר היסודי הוא הרגע שבו כל חברי הכיתה עושים יד אחת נגדו. איך אפשר לתמוך בו מבלי להביך אותו, ולהשיב לו את חבריו שהפסיקו לדבר איתו? רגע לפני שאתם עושים טעות שתחזק את יוזמי החרם, קבלו כללי עשה ואל תעשה

במפגש שנערך בכיתה ד' במרכז הארץ, שאלתי אם יש בכיתה מישהו שילדים אחרים בכיתה פגעו בו. חגית קמה, ובאומץ שיתפה אותי ואת הכיתה בסיפורה: "עליי עשו חרם בכיתות ב' ו-ג', ואני זוכרת שפעם אחת עמדתי בצד אחד של הכיתה וכל הילדים עמדו בצד השני. הם עשו משהו יחד והתעלמו ממני יחד, גם כשניסיתי להתקרב ולהשתתף. ממש נעלבתי.

 

"החרם עליי נמשך כשנה סך הכל, וזאת הייתה השנה הכי גרועה בחיים שלי! היה ילד אחד שכל הזמן הרביץ לי, ואף אחד מסביב לא התערב או עזר. בכל ההפסקות הסתובבתי לבד, לא היה לי מה לעשות, עם מי לשחק או לדבר. פחדתי שזה יימשך כל החיים.

 

• כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים

  

"עד היום אני לא יודעת למה החרימו אותי, לא הבנתי מה עשיתי כל כך רע שמתנהגים אליי ככה. בכלל, אני לא אוהבת להיזכר בזה. אני עושה הכל כדי לשכוח, אבל לא נראה לי שאי פעם אני אשכח".

 

כשחגית סיימה לדבר גיליתי לה סוד קטן: לפעמים עושים חרם לא בגלל משהו שעשית, אלא פשוט משום שאת נהדרת.

 

לעזור לילד לרכוש חברים:

• אמא, אין לי חברים! איך נעזור לילד להשתלב?
• לילד יש רק חבר אחד - זו בעיה? מומחית מסבירה
• למה הילד שלי לא מקובל בחברה?

 

מה הוא חרם?

חרם חברתי הוא מנגנון אכיפה וענישה פנימי של חברת הילדים. מדובר בתופעה המאפיינת את גיל בית הספר היסודי - 20% מהילדים דיווחו שהיו קורבן לחרם בבית הספר היסודי.

 

זהו כלי רב עוצמה, שלרוב נעשה בו שימוש פנימי על ידי חבר אחד ב"אליטת המקובלים" כנגד חבר אחר מהאליטה, או כנגד "כוכב עולה" חדש בכיתה. החרם משמש גם כפרקטיקה לתיעול התוקפנות כלפי שעיר לעזאזל ול"גיבוש הכיתה" באמצעות כך.

 

לרוב החרם נועד לשם השגת מעמד, סטטוס חברתי, שהוא אחד הדברים המשמעותיים והחשובים ביותר עבור ילדים בגיל זה. יצירת החרם נובעת ממניע תחרותי-רכושני, שכן מטרתו להפקיע את מעמדו של המוחרם. עם זאת, לעתים החרם פשוט נועד לשם יצירת לכידות חברתית, "סגירת חשבונות" או הפגנה של כוח מרתיע.

 

למה חרם פוגע כל כך?

• סביבה חברתית מצומצמת ביותר. למבוגר יש אלטרנטיבות רבות בבחירת המסגרות שבהן הוא לוקח חלק. כיתתו של הקורבן היא כמעט המסגרת החברתית הבלעדית שלו, מה שעשוי להוביל לחוסר אונים ולתחושה קשה ש"אין לאן לברוח".

 

• אי-ידיעה באשר למתי זה ייגמר. על הקורבן להתמודד עם אי-הידיעה באשר לזמן שבו יייפסק החרם, והוא עשוי להניח שהחרם יימשך לנצח.

 

• משתפי פעולה מקבוצות חברתיות שונות. המחרימים הם חבריו לשעבר של הקורבן, ובנוסף, אלו שכלל לא נמצאים בסכסוך עמו.

 

• החרם לעתים מלווה בשמועות, בהצקות ואף באלימות פיזית. החרם משולב לרוב בהתקפות אכזריות החורגות מחוץ למסגרת הלימודים אל מרחב חייו האישיים של התלמיד, לאורך כל שעות היממה באמצעות SMS, בפייסבוק ועוד.

 

 

איך לזהות אם הילד סובל מחרם?

• אם חלה הפחתה בהיקף האירועים החברתיים שבהם הוא נוטל חלק - האם הוא הולך פחות לחברים? מוזמן פחות למסיבות יום הולדת? וכן הלאה.

 

• אם חל שינוי משמעותי בהתנהגות שלו או במצב הרוח - הסתגרות, התפרצויות, בכי ועוד.

 

• אם חל שינוי בגישת הילד ביחס לבית הספר.

 

שתי טעויות נפוצות בהתמודדות

• לעתים טועים לחשוב כי השעיית יוזם החרם תגרום לפגיעה במעמדו, או תביא להקלה על הקורבן. במקרים רבים ההפך הוא הנכון: השעיה עשויה להחמיר את מצב הקורבן, לגייס תלמידים נוספים כנגדו ולחזק את מעמד התוקפן.

 

• נזכור כי עד לרגע שבו הורים או מורים מתערבים, לעתים אין לגיטימציה אמיתית לחרם, היות שהכוח המניע הוא היריבות עם יוזם החרם. התערבות של "כוח"חיצוני (מורים/הורים) עשויה לתת למארגני החרם סיבה לגיטימית להסלמה. הקורבן ייהפך "מלשן" והמאבק הופך להיות "הילדים נגד המבוגרים".  כל התערבות של המבוגרים צריכה להיעשות בצורה חכמה, עקיפה ככל שניתן ולא מטיפה. יש להיזהר שלא לנהוג בתוקפנות כלפי מארגני החרם, הוריו או מוריו.

 

5 דרכים יעילות להתמודדות עם חרם

• הדרך הטובה ביותר לעצור חרם היא למנוע אותו. נשאף להגיע למצב שבו הכיתה תחליט על נהלים הקשורים לחרם, ותתחייב לעמוד בהם. יוחלט מראש אילו צעדים יינקטו אם תופר ההתחייבות. לדוגמה, נרצה להחליט מראש שמי יארגן חרם בכיתה - תימנע ממנו הזכות להגיע למפגשים חברתיים.

 

• חשיפת מנגנון החרם בפני הכיתה. וכן את העובדה שהוא משרת את יוזם החרם בלבד, תוך שהוא עושה שימוש בילדי הכיתה למטרותיו האישיות.

 

• עידוד הילדים להתנגד פסיבית לחרם. אין צורך לצאת למלחמה נגד מארגן החרם, אלא פשוט לדבר עם המוחרם, לשחק ולשתף אותו עד שיעבור החרם.

אין הכרח להיהפך לחברים הכי טובים שלו, אך כל מחווה חברית, גם מחוץ לשטח בית הספר, תהיה משמעותית עבורו.

 

• עידוד הילדים להקמת "מחתרת" לשבירת החרם יחדיו. זכרו: קל להחרים ילד אחד. שני ילדים זה יותר קשה, ושלושה ילדים - כבר כמעט בלתי אפשרי.

 

• הזדהות עם המצב. נעודד את הילדים להיזכר בחוויית עבר שבמהלכה נדחו הם עצמם, כדי ליצור אמפתיה כלפי קורבן החרם וקידום שינוי ההתייחסות לחרם.

 

אם אנחנו הורים או מורים בכיתה שבה מתקיים חרם, חשוב שנדגיש שהחרם הוא עונש אכזרי ולא לגיטימי, גם לא כנגד מי שבעבר הנהיג חרם. נספר כי הצטרפות לחרם לא תעזור לילד להתחבב על הילד המחרים, אלא תצייר אותו כפחדן וחנפן כלפי מנהיג החרם.

 

חשוב לציין כי הצטרפות לחרם לא תגן על הילד מפני חרם עתידי. להפך, אם החרם הזה יצליח, יתקיימו בעתיד עוד חרמות והוא עלול להיות הקורבן הבא.

 

 

איך לעזור לילד המוחרם?

• נעודד אותו לזכור שהחרם מוגבל בזמן ולא יימשך לנצח. לא נחפש את "הסיבה הנסתרת" לחרם, כיוון שלרוב הוא מתחיל ללא כל סיבה אמיתית.

 

• נסייע לו לאתר חברים ודמויות משמעותיות חלופיות לתמיכה (בני דודים, חברים מתנועת הנוער ומחוגים).

 

• נבלה איתו זמן איכות ונפגין כלפיו אכפתיות ועניין, שיהוו עבורו מקור לכוח ולתמיכה. נתמוך בו מבלי להחליט בשבילו מהי הדרך הנכונה לפעול. אם תתפתח איתו שיחה על החרם, חשוב שתהיה כללית ואמפתית, ושלא תתרכז במציאת פתרונות "אינסטנט".

 

• כהורים לקורבן, נאפשר לילדים שמחרימים בשעות בית הספר להגיע לבקר אחר הצהריים. עדיף שנימנע מלשוחח עמם, ונאפשר ל"מחתרת" התומכת לצמוח בטבעיות, מתוך חברת הילדים.

 

• ננתח יחד איתו את החרם, ונדגיש שיש מי שמוביל החרם, מי שנגרר ומי ששותק. לא כל הכיתה נגדו והרוב פשוט מפחדים ולא יודעים כיצד להתנהג בסיטואציה. ובעיקר, נחשוב איתו על אפשרויות ודרכים להפסקת החרם.

 

• נעודד אותו להשיב בהתעלמות או בתגובה קבועה, לקונית ו"משעממת" על כלתוקפנות וירטואלית שתופנה כלפיו - התוקפן מנסה להשיג את תשומת לב הקורבן בהקנטות וירטואליות, וכל תגובה מצד האחרון תגרור שימוש בה לרעה על ידי הראשון. תגובה קבועה וקצרה או התעלמות ישעממו בסופו של דבר את התוקפן, שיחליט להרפות מחוסר עניין.

 

• ניצור שיתוף פעולה עם הסגל החינוכי ועם שאר הורי הכיתה - כעסים והאשמות הדדיות מחלישים את שני הצדדים המעוניינים לסייע. רק שיתוף פעולה אמיתי יכול לסייע לילד הזקוק לנו כעת. ועד הורים נבון עשוי להיות גורם מועיל ואובייקטיבי בקשר עם כלל ההורים. הפעולה היעילה ביותר עשויה להיות דווקא זו הננקטת לפני שהתחיל החרם, בכלים מניעתיים רלוונטיים בכיתה.

 

• ולבסוף, כשייגמרהחרם, חשוב לאפשר לקורבן לחזור להיות חבר של אותם הילדים שעד אתמול החרימו אותו והתעללו בו. לרוב הוא יודע טוב יותר מאיתנו מהדרוש לו כדי לשרוד.

 

הכותב הוא מנכ"ל מרכז SOS אלימות - כלים חדשניים להפחתת אלימות וניכור בבתי הספר