במסגרת הליך גירושין בין בני זוג ביקש הבעל מבית הדין הרבני האזורי בנתניה להורות לאשתו לערוך לבנם המשותף ברית מילה. האישה, שמנעה עד כה את עריכת הברית (התינוק כבר בן שנה), נדרשה על ידי בית הדין לערוך את הברית והוזהרה שאם לא תעשה כן - היא תיקנס.
האישה סירבה בתוקף לקבל את ההחלטה ודרשה לבטלה בטענה שלבית הדין הרבני אין סמכות לדון בעניין הברית של בנה. לטענתה, לא ניתן לכרוך את סוגיית הברית לתביעת הגירושין של הבעל. עניין רפואי זה, טענה, אינו קשור לענייני משמורת וחינוך, המצויים בסמכותו של בית הדין. לדבריה, מאחר שמדובר בהליך רפואי מסוכן, הסמכות לתת הוראות בנושא נתונה אך ורק לבית המשפט לענייני משפחה.
הדיינים הרב מיכאל עמוס, הרב שניאור פרדס והרב אריאל ינאי ביטלו את הטענה שהנושא לא בסמכות בית הדין הרבני. הם קבעו שכאשר לקטין יש שני הורים ואלה חלוקים בנוגע לטיפול בבנם, דין המחלוקת יכול להיפתר או בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. זאת מאחר שבית הדין הרבני מוסמך לדון "בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין".
בהחלטה הוסיפו הדיינים ש"ברית המילה היא פעולה כירורגית פשוטה הנערכת לכל תינוק יהודי בן שמונה ימים, בכל העולם, זה אלפי שנים - גם בתקופות החושך והגזירות הקשות ביותר שעברו על עמנו... ולכן, כאשר אחד מההורים דורש זאת, אין הצד השני יכול לעכב בידו אלא לאחר שיוכח שהדבר מסוכן מבחינה רפואית".
הדיינים קבעו שהאם לא הגישה כל חוות דעת המעידה שהפעוט אינו כשיר לעבור ברית מילה, ומשכך אין לעכב עוד את ביצועה. הם הוסיפו שהמילה היא לא רק אקט כירורגי-רפואי, אלא ברית בין האלוהים לעמו הנבחר: "ברית המילה היא השלט, היא האות וסימן ההיכר לזהות היהודית שיש לכל יהודי באשר הוא, יהא מצבו הרוחני אשר יהא. יהודי ערל - זהותו היהודית חסרה ופגומה".
משכך נדחתה בקשת האם ובית הדין הורה לה לערוך לבנה ברית מילה בתוך שבעה ימים. מקביעת בית הדין עולה שמומלץ לבני זוג, עוד בטרם נישואיהם, לציין בהסכם את רצונותיהם באשר לעניינים חשובים בתפיסתם שעשויה על עתיד ילדיהם המשותפים.