עתירה זו גררה סדרה של הליכים משפטיים ששיאם בדיון שהתקיים במאי האחרון, ובו הוסכם שהיה והוועדה המקומית תאשר שימוש חורג במבנה, אזי יוכלו בעלי הגן לחזור ולהפעילו. אם העירייה או ועדת התכנון לא יתנו אישור, על הגן להעתיק את פעילותו למקום אחר בתוך חודש ימים. בינתיים, עד שתתקבל החלטה מנהלית בעניין, הגן יישאר סגור.
את ההסכמה אישרה השופטת אוסילה אבו אסעד מבית משפט השלום בטבריה, שחייבה את בעלי הגן להשאיר ערבות בגובה 50 אלף שקל, שתחולט אם יופרו תנאי ההסכמה.
אלא שבעלי הגן המשיכו להפעיל אותו ובמקביל הגישו מספר בקשות לביטול ההסכמות - בקשות שנדחו כולן. בעקבות זאת הגישו השכנים בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט נגד בעלי הגן. הנתבעים טענו שלא הפרו את החלטת בית המשפט אלא ביקשו לערער עליה, ואין להטיל עליהם את הסנקציות הקיצוניות שבפקודת ביזיון בית המשפט כל עוד לא התקיים דיון בערעורם.
השופטת אבו אסעד ראתה את הדברים אחרת וקבעה, על פי פקודת ביזיון בית המשפט, שבעלי הגן מפרים ברגל גסה את הצווים שניתנו בעניינם תוך התעלמות
מכוונת ובאופן שרומס את שלטון החוק ופוגע בשכנים באופן בוטה ומחפיר.
מכיוון שהתנהלותם מלמדת על דפוס חוזר, קבעה השופטת, ומכיוון שלא נראה שהם מוטרדים מכך שהערבות שאותה הפקידו כבר חולטה, הרי שאין דרך אחרת אלא לכפות עליהם את ביצוע הוראות בית המשפט. נפסק שבעלי הגן ישלמו קנס של 5000 שקל על כל יום שבו ימשיכו להפר את צו המניעה הזמני שניתן בעניינם, וכן שכר טרחת עו"ד של 3,000 שקל לשכנים.
בעל עסק נדרש טרם הפתיחה לבדוק אם ניתן לקיימו במקום המיועד. יש חשיבות מרבית לאכיפת חוקי התכנון והבנייה על גווניה, ואכיפתם היא אינטרס ציבורי ופרטי כאחד. חוקי התכנון נועדו בראש ובראשונה לשמור על צביונן של העיר והשכונות ולמנוע מטרדים מהתושבים.