ילד שלי מוצלח

יוסי שמש תמיד חלם להגיע לניו-יורק, הוא רק לא חלם שהוא יגיע לכאן ביחד עם אחת מחברות הסטארט-אפ המצליחות שיצאו מישראל

"כשאתה יוצר משהו חדש שעדין לא נוצר בעבר חשוב מאוד להאמין בו", אומר לי יוסי שמש, יזם אינטרנט העומד מאחורי ההצלחה של האפליקציה "מובלי" בעודו לוגם תה ירוק. "אם תהסס, אתה תרד או תיפול מהסוס במהמורה הראשונה שבדרך כלל באה בצורת פידבק שלילי. ליזם אמיתי, לדעתי, פידבק שלילי זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות. עם החיובי הרי אין הרבה מה לעשות. כל עוד אתה מפוקס ומאמין ברעיון שלך, ישנה הסתברות גבוהה שאחרי מספר לא רב של שנים תמצא את עצמך מושקע בסטארט-אפ שמשתמשים בו מיליוני אנשים".

 

יוסי שמש, ילד טוב ירושלים עבר לניו-יורק עם חברת הסטארט-אפ "מובלי" (מהמילה מובייל) אותה הקים עם שלושה שותפים לפני מספר שנים. אני פוגשת אותו בחדר ישיבות סופר-טרנדי באחד המשרדים השיתופיים של המיזםWe Work, המספק חללי עבודה לעסקים קטנים, מיזמים בראשית דרכם, או אנשים יצירתיים שאוהבים לעבוד בסמוך לאנשים יצירתיים אחרים. בעוד הוא מחמם מים לתה נוסף, אני מבקשת לחמם את הראיון עם מבוא בסיסי. מה זה מובלי?

 

 

"מובלי זו פלטפורמה של שיתוף תמונות ווידאו לפי נושאים", הוא עונה בשלווה, ללא היסוס, בעודו מוציא את שקיק התה מהספל. נשמע פשוט.

 

 

הטרנספורמציה של יוסי שמש

שמש יכול בהחלט להיות מרוצה: הוא אחד המקימים של חברת הסטארט-אפ "מובלי", שכבר הספיקה לגייס עשרות מיליוני דולרים ממשקיעים, המיסה את ליבם (וכיסם) של סלבריטאים עולמיים, מעסיקה עשרות אנשים ומתגאה בהישג די יוצא דופן: המסיבה שהרימה חברת הסטארט-אפ בפסטיבל המוזיקה, סרטים והאינטראקטיב הנחשב SXSW ב-2012 נרשמה כאחת המסיבות הקוליות ביותר בפסטיבל כולו. זמן קצר לאחר הפגישה עם שמש מתפרסם כי מובלי גייסה השקעה של 60 מיליון דולר מהמיליארדר קרלוס סלים לפיתוח מנוע חיפוש ויזואלי.

 

הכל נשמע ממש חלומי. המציאות לעומת זאת מורכת בעיקר מ"התמדה, עבודה קשה ואמונה".

 

 

"פרחתי בגיל מאוחר", יוסי מספר במבט נוסטלגי של בן 32. "בילדותי הייתי די חנון. היו לי שני דברים בראש: כדורסל ומחשבים. הייתי מאלה שלא היו להם נעלי יציאה, רק נעלי ספורט. על בחורות לא היה בכלל מה לדבר, ההורים שלי היו בטוחים שאני א-מיני", הוא אומר בחיוך. "היינו יוצאים לחופשות משפחתיות, ואני, בשביל הכיף, הייתי לוקח איתי מחברת ורושם שפות קודים. כשקיבלתי צו ראשון אמא שלי דחפה אותי ללכת לממר"ם. לא הייתי סגור על זה אז בסוף שירתתי כחוקר פלילי. זה שירות מעניין, אבל יש רגעים בהם אתה נחשף לדברים שהייתי מעדיף לא לחוות ולתעד, כמו התאבדויות של חיילים. לבחור רגיש כמוני זה לא ממש עשה טוב. לאחר הצבא עבדתי בתור חוקר פרטי וחסכתי כסף לנסיעה למזרח. טסתי לבד, זו היתה חוויה טרנספורמטיבית. גיליתי שיש עוד צדדים ליוסי שמש שלא הכרתי. כשחזרתי לארץ אחרי קרוב לשנה אנשים לא זיהו אותי. מילד ביישן ותמים חזרתי גבר ממש לא ביישן, הרבה פחות תמים ועם אהובה אמריקאית. האהובה חזרה לניו-יורק אחרי ארבעה חודשים ואני החלטתי שאני עושה הכל כדי להגיע אליה.

"הייתי בדילמה כי לאבי יש עסק והיה טבעי מאוד שאני אהיה הדור הממשיך, אבל לא הרגשתי שאני יכול לעשות את זה בזמנו. למרות הלבטים הקשים החלטתי לנסוע לניו-יורק. בשלב זה, החברה ואני כבר נפרדנו. אז נרשמתי ללימודי מנהל עסקים ונהניתי מהעיר. אחרי קרוב לשנה, כשאני עמוק בלימודים ועבודה, אימי חלתה בסרטן. הייתי בהלם. תוך שבועיים סגרתי את החיים שלי בניו-יורק וחזרתי לארץ לבית הורי. מיוניון סקוור במנהטן ללב ירושלים ולצפירה של השוק עם כניסת השבת. זה היה קונטרסט מטורף ותקופה מאוד מאוד קשה, שבסופה אימי נפטרה. לאחר מותה עברתי לתל אביב והתחלתי ללמוד מחשבים, כשהמטרה שהצבתי לעצמי הייתה לחזור לניו-יורק. לא הייתה לי תוכנית אבל ידעתי שזה יקרה. אני מאמין גדול בזה שאם יש לך איזשהי מפת דרכים אתה תגשים אותה".

 

 

הרעיון של מושיקו

"בזמן התואר עשיתי מה שנקרא 'סייקל', שזה אומר שעברתי בחברות סטארט רבות בתור מפתח, חלקן מאוד מוכרות כמו ג'אגא, שנמכרה ב-250 מיליון יורו. טעמתי ממלא חברות בשלבי אבולוציה שונים וגדלים שונים, קיבלתי סקיל סט שאחרי זה עזר לי מאוד עם מובלי. אחת מהחברות האלה הייתה של משה חוגג (כיום המנכ"ל של מובלי), מין פייסבוק לאוהדים של קבוצות ספורט, שם הכרנו לראשונה. יום אחד מושיקו פרסם בפייסבוק הודעה שהוא מחפש מפתח אייפון. כתבתי לו הודעה ונפגשנו. הוא סיפר לי על הרעיון הגולמי שלו למובלי, שצץ לו כשהוא היה בהופעה של אביב גפן. נדלקתי וביחד עם מעצב ואיש פיתוח שהבאנו התחלנו, בפברואר 2010, לפתח את האבטיפוס של מובלי. עבדנו בסופי שבוע מהדירה שלי בלילנבלום, או בבתי קפה, בלי השקעה ראשונית, בלי כלום".

 

 

הבנתם כבר אז שיש לכם משהו גדול?

"לא ברמות בהן מובלי נמצאת היום, ממש לא. אבל היה לנו את מושיקו, שהוא יזם בלתי רגיל, ולאחר חצי שנה, באוגוסט 2010, הוא הצליח לעניין משקיע שהתלהב ושם קרוב לחצי מיליון דולר בחברה. מיד עזבנו את העבודות שהיו לנו, לקחנו משרדים מזעזעים בקריית מטלון והרגשנו בעננים! האבולציה של החברה מהנקודה הזו הייתה מטאורית, תוך שלושה חודשים נאלצנו לעבור משרדים עוד פעם כי לא היה מקום לעובדים. עשינו הכל, מלהכין קפה, ללקנות פופים לחברה ללראיין אנשים. עבדנו מסביב לשעון כשכל אחד התמקד בתחום האחריות שלו. הפנים של מובלי וגיוס כספים, למשל, היו מושיקו. אני לגמרי הייתי בצד של פיתוח המוצר. אף אחד לא דרך לשני על הרגליים. זה מסוג הדברים שאי אפשר ללמוד, החשיבות של הבנת המשבצת שלך בצוות.

 

 

העיניים של מישהו אחר

"אחד המשקיעים הראשונים שלנו, בחור אמריקאי, היה בטיסה ושיחק עם גירסת האלפא שלו, שהיא גירסה סגורה של מובלי, שהייתה זמינה רק לכ-100 איש. הוא עורר את העניין של הבחור שישב לידו במטוס, שחקן בשם לוקאס האס (הילד מכת האיימיש בסרט "העד", והטינאייג'ר שמציל את העולם ב-Mars Attacks!), שהוא חבר ילדות של ליאונרדו די קפריו. הוא ביקש לנסות את מובלי אז הכנסנו אותו לרשימת המאה ולאחר זמן קצר הוא נהפך למשקיע. מספר שבועות לאחר מכן קיבלנו שיחה מאנשים שעובדים עם די קפריו שהוא מעוניין לשמוע עוד על האפליקציה, אז מושיקו נסע לניו-יורק להיפגש איתו. יש לדי קפריו עמותה שעוסקת באיכות הסביבה וקידום הרמוניה בין בני האדם והטבע. הוא התעניין איך העמותה יכולה להשתמש במובלי כדי להפיץ את הפעילות שלה. הראנו לו, הוא אהב את הרעיון ולאחר זמן מה השקיע. זה עוד היה לפני ההשקה, אז אף אחד לא ידע אבל זה העלה את המוטביציה של העובדים בצורה מטורפת".

 

נבהלתם כשאינסטגרם, שעושה משהו דומה לפרויקט שלכם, השיקה לפניכם?

"זה עשה לנו רע כשאינסטגרם השיקו בינואר 2011, מספר חודשים לפני שהשקנו את מובלי, אבל גם הבנו שיש ביקוש לתחום שאותו אנו מפתחים. הבנו גם שאנחנו לא עושים את אותו הדבר. אנחנו היינו ממוקדים בערוצי עניין, לא בחברים ומשפחה. הסלוגן שלנו היה:See the world though other people’s eyes . יש 98 אחוזים של אנשים שאוהבים לראות, ושני אחוזים שאוהבים לייצר. תמיד זה ככה ואלו שיצרו העלו דברים מדהימים. אז לא היה לנו פחד אלא רצון להבין איך אנחנו מתקדמים הלאה. לא תכננו שמובלי תהיה סטארט אפ של סלבס, אבל אחרי די קפריו רבים הצטרפו כמו סרינה וויליאמס, טובי מגוויר, אדם לוין, לאנס ארמסטרונג, וויל איי.אם ושמחנו, כי זה גרם לבאזז מטורף וכי נתנו להם מענה לדברים שהם חפשו שאין באינסטגרם. ההשקה הראשונה שלנו הייתה במאי 2011, נכחו בה מספר לא גדול של אנשים ביניהם לוקאס ומנחם, אחד המשקיעים הדתיים שלנו מברוקלין. זו הייתה חוויה שאני לא אשכח: לחיצה על כפתור ופתאום זה חי! פתאום אנשים משתמשים במוצר הזה שעבדנו עליו כל כך הרבה זמן. זו הרגשת אדרנלין מטורפת, כמו לקפוץ באנג'י 10 פעמים. מיד לאחר מכן התחילו אתגרים אדירים: תוך חצי שנה כבר היו לנו שלושה מיליון משתמשים. זה מלא ואי אפשר לעצור. יש מוצרים, למשל משחק כמו אנגרי בירדס, שהורדת ואת משחקת וזהו. אצלנו הכל חי, אתה חייב לטפל בבעיות, להגדיל שרתים, להעיר עובדים. הקצב היה מטורף. ההשקה השניה של מובלי, לאחר שעשינו לה מתיחת פנים, הייתה ב-2012 בפסטיבל SXSW בטקסס. זו הייתה מסיבה שלא מהעולם הזה, כל המשקיעים הסלבס הגיעו. היו אנרגיות מטורפות. יום לפני רק סיימנו את הגירסה ויום אחרי אנחנו כבר במסיבה משתכרים עד אובדן חושים. אחרי ההשקה השניה הקצב עבר ממטורף לפסיכי. לא יצאתי עם בחורות, חברים כעסו עלי, המשפחה כבר ישבה עלי שבעה, השמנתי. הקרבתי המון דברים לטובת מובלי בזמנו".

 

 

מעגל נסגר, מעגל נפתח

"נורא רציתי להגיע לניו-יורק, ואחרי ההשקה השניה, כשהחלטנו לבוא לפה על מנת להבין את השוק האמריקאי, שמחתי. אבל כשהגעתי הייתה לי תקופה מאוד מוזרה. זו לא הייתה החוויה של 2005. הצורך לייצר חברים מכלום, הגעגועים למשפחה ורגשות האשמה שעזבתי והשארתי את משפחתי שם ואת סבתא שלי, שמאוד התקרבתי אליה לאחר מות אימי, לא הקלו". והנה סבתא אידה מטריפולי על מובלי: יוסי מוציא את הטלפון שלו ומראה לי וידאו של הסבתא שלו אומרת: "תלך עם סנדלים עד שיהיה לך כסף לקנות נעליים", ומבארת: "הכוונה היא שצריך ללכת בהדרגה עד שמגיעים לאפשרות שיהיה הכל".

 

"זמן מה לאחר המעבר החלטנו שהשוק האמריקאי זה שוק בו אנו מעדיפים לא להתמקד. גדלנו במדינות כמו ברזיל ורוסיה, בהן יש לנו כיום כ-15 מיליון משתמשים. במקביל לתהליכים האלו הרגשתי שמובלי עיצבה את הדי.אן.איי שלה ושברצוני להישאר בניו-יורק ולחפש אתגרים חדשים. דיברתי עם השותפים האחרים וביחד חיפשנו מנהל מוצר חדש שיקח את תפקידי וממש לפני מספר חודשים יצאתי לדרך חדשה".

 

 

זה לא תמיד היה ככה אבל ניו-יורק, אותה מכנים אנשי ההיי טק Silicon Alley, הפכה לאחת הערים השואבות למיטב הסטארט-אפים. "יש פה יזמות בהרבה תחומים שקשורים ישירות למה שקורה בעיר עצמה: אופנה, מסחר, פרסום. חברת סטארט-אפ אחת עושה חדרי תצוגה וירטואלים, שיש להם כבר מעל 500,000 חדרי תצוגה אונליין. אני מתמקד כרכע בחברה לה אני עושה פיתוח ואסטרטגיה ונשקראת Spling. החברה פיתחה מנוע שמזהה את הרגלי הצריכה של גולשים באינטרנט ועל בסיס זה הוא נותן למשתמש הנכנס לאתר כלשהו המלצות לדברים שיכולים לעניין אותו. חוץ מספלינג יש עוד מספר חברות להן אני מייעץ".

 

במבט לאחור, מה היית ממליץ לסטארט-אפיסט מתחיל?

"ברובד המקצועי, הייתי ממליץ לשמור על איזון. בזמנו חשבתי שזוגיות או משפחה וחברים יכולים לחכות והשקעתי במובלי 200%. היום אני מבין שמשפחה וחברים זה דבר מאזן ששומר גם על שפיות וחשוב לא פחות להצלחה עסקית. ברובד הרוחני, להאמין במשהו. אני התחלתי להניח תפילין לפני שנתיים. זה קרה בעקבות זה שמושיקו והמשקיעים הניחו תפילין והתאהבתי בזה. יש בהנחת תפילין משהו מאוד מדיטטיבי ומחבר, כשאתה בסטרטאפ ואי-וודאות זה שגרה של היום יום, האמונה זה דבר סופר חשוב".

 

מה החזון האישי שלך לעצמך?

"לצאת עם סטארט אפ חדש משלי ולהגיע למצב בו אני חי בין ניו-יורק לישראל. הכל תלוי למה אתה רוצה לקום בבוקר. אני אוהב לקום בבוקר ולהמציא ולעצב ולכן אני כל כך חי את ניו-יורק. אם ניו-יורק הייתה אישה, היייתי מציע לה נישואין", הוא מחייך. "אני מאוהב בעיר הזו. מה שחסר פה זה אוכל ומשפחה אבל חוצמזה יש פה הכל".