על פי ממצאי המחקר, מספר שנות הלימוד הממוצע בקרב ישראלים בגיל העבודה (64-25) עלה בדור האחרון מ-10.1 ב-1974 ל-13.4 ב-2011. יש לציין כי חוקרי בנק ישראל ערכו התאמות מסוימות בחישוביהם, ולא החשיבו שנת לימוד בישיבה כשנת לימוד בבית ספר ממלכתי.
נמצא, כי העלייה ברמת ההשכלה הייתה אחראית לעלייה של 0.7% מדי שנה בצמיחה. זאת, כאשר קצב הצמיחה הממוצע היה 1.8% לשנה. כלומר, הגידול במספר שנות הלימוד הממוצע היה אחראי ל-40% מהעלייה ברמת החיים במשק הישראלי בדור האחרון. עם זאת, מציינים בבנק ישראל, בעשור האחרון חלה האטה בקצב הגידול של מספר שנות הלימוד הממוצע ועקב כך ירד היקף הצמיחה שאותו ניתן לייחס לעלייה ברמת ההשכלה ל-0.4% בלבד.
בדור הבא, טוענים בבנק ישראל, המגמה תחריף אלא אם כן תחול עלייה ברמת ההשכלה הכללית של הציבור החרדי. המיצוי של יכולתה של האוכלוסייה היהודית הלא-חרדית להגדיל את מספר שנות הלימוד שלה, לצד ההזדקנות הכללית של האוכלוסייה והעובדה שגל נוסף של עולים משכילים (כמו אלו שעלו מברה"מ לשעבר בשנות ה-90 של המאה הקודמת) לא צפוי להגיע שוב לארץ, יביאו בדור הקרוב לכך שמספר שנות הלימוד הממוצע לאזרח יפסיק לגדול ותרומתה של ההשכלה לרמת החיים תרד לרמה של 0.1-0.2%.
במחקר של בנק ישראל מצוין, כי "יש חשיבות כלכלית בלתי מבוטלת להשתלבותה של האוכלוסייה החרדית במעגל ההשכלה (היינו להעלאת היקף שנות ההשכלה האפקטיבית בשוק העבודה) לצד השתלבותה בשוק העבודה".
עם זאת, חוקרי הבנק המרכזי לא מבטלים את החשיבות של העלאת רמת ההשכלה גם בקרב האוכלוסייה הלא-חרדית וכותבים כי "יש לחזק את מערך החינוך התיכוני ולהגדיל את שיעור הבוגרים שעוברים את סף הקבלה לאוניברסיטה, וכן לשפר את מערך הלימוד במכללות בכדי שתשואתן תשתווה לזו של האוניברסיטאות.
"לשם המחשה, אם עד 2059 ישראל תעלה בשנתיים נוספות את ממוצע שנות הלימוד, וכך תצליח להדביק את דרום קוריאה ולהוביל במדד ההשכלה במדינות המפותחות, קצב הצמיחה הממוצע במהלך שנים אלה יעלה ב0.4% יחסית לתרחישים שהוצגו".