תלמיד-ספורטאי בארה"ב

כספורטאי מצטיין בישראל, הרמן קנטושוב חיפש דרכים להמשיך ולהתקדם באופן מקצועי מבלי להזניח את ההשכלה. הוא מצא את התשובה ב-New Jersey Institute of Technology.

כספורטאי מצטיין בישראל, הרמן קנטושוב חיפש דרכים להמשיך ולהתקדם באופן מקצועי מבלי להזניח את ההשכלה. הוא מצא את התשובה ב-New Jersey Institute of Technology.

 

איך בעצם הגעת לכאן?

"כשהייתי צעיר, מאוד עניינה אותי תרבות הספורט בארצות הברית והעובדה ששחקנים מצליחים לשלב לימודים ברמה גבוה עם קריירה כספורטאים במכללות. כשחקן כדורעף, הבנתי שלהיות תלמיד-ספורטאי בארה"ב זה משהו שפתוח בפני אתלטים צעירים מכל העולם והתחלתי לברר מה אני צריך לעשות בשביל להגשים את השאיפה שלי ליהנות משני העולמות: לימודים אקדמאיים וספורט ברמה הישגית. לאחר הגיוס לצה"ל, כשנפתחה בפני האפשרות לחזור ולהתאמן אחרי פציעה קשה שעברתי, התחלתי ללמוד ל-SAT ולשלוח קלטות ביצועים למאמנים מרחבי הליגה. קיבלתי מספר פניות, חלקן ממוסדות טובים יותר וחלקן מפחות, ובסופו של דבר החלטתי ללכת ל New Jersey Institute of Technology משום שזה היה השילוב האידאלי של גובה המלגה שהוצעה לי עם רמת המוסד האקדמאי. כרגע אני מתחיל את השנה האחרונה שלי כאן בדרך לתואר ראשון במערכות מידע ומנהל עסקים. על מנת להשלים את הסכום הדרוש למלגה מלאה הצלחתי לקבל גם מלגת לימודים על בסיס ציונים".

 

מה ההישג הכי גדול שלך כאן עד עכשיו?

"אני מרוצה מכך שבמהלך שלושת השנים האחרונות הייתי לרוב שחקן פותח וגם מכך שלמרות כל הנסיעות הארוכות למשחקים והעומס שכרוך במסלול שלי הצלחתי לשמור על ממוצע ציונים גבוה".

 

מה היה הרגע הכי קשה כאן?

"הרגע הקשה היה כאשר רק הגעתי לכאן והבנתי שמאותו רגע החיים שלי נחלקים לשניים: אלו שמתקיימים בישראל במהלך ארבעת החודשים בשנה בהם אני בארץ, ושאותם כרגע השארתי מאחורי, ואלו שהתחילו בארה"ב. אי אפשר היה להימלט מהחששות הרגילות של 'מה אם דברים לא יסתדרו כאן?', אבל כשישבתי על המיטה בחדר באחד הימים הראשונים שלי פה, הכי הטרידה אותי המחשבה שאין לי כאן אדם קרוב לחלוק איתו את הרגעים הקשים והשמחות. מבחינה מקצועית החלק הכי קשה היה אחרי שני המשחקים הראשונים. היו ממני ציפיות גבוהות בזכות טורנירי קדם העונה והאימונים, אבל בהתחלה פשוט לא סיפקתי את הסחורה. מה שלא עזר לי הייתה גם העובדה שלא תמיד התקשורת בין המאמן הראשי של הקבוצה וביני עבדה כמו שצריך. המאמן שלי היה שחקן מעולה ומורה כדורעף טוב אבל לפעמים היו חילוקי דעות בין השחקנים ובינו".

 

מה ההבדל בין הכדורעף בישראל לכאן?

"ההבדל העיקרי זאת המקצועיות, שיטת העבודה. ההתקדמות כאן בגילאי הנוער היא משהו שבארץ כמעט ואי אפשר להשיג במסגרות הרגילות. יש לזה מספר סיבות אבל לדעתי העיקרית היא שהמאמנים כאן משקיעים את מירב זמנם באימון ולא בעוד חמש משרות נוספות. לכן, המשמעות של הצלחה וכשלון עם הקבוצה זה הכל בשבילם. יש לכדורעף כאן יתרון במספר האימונים, איכות המתקנים, הצוות הלוגיסטי מסביב לכל קבוצה שכולל צוות רפואי, מאמנים עוזרי מאמן ופיזיותרפיסטים שעובדים עם כל קבוצות הספורט באוניברסיטה. כל אלה עוזרים לשחקן להתרכז במשחק במקום בדברים אחרים".

 

מה אתה עושה בזמנך הפנוי?

"בהתחלה לא היה לי הרבה זמן פנוי. כאן יש שיעורים, עבודות ומבחנים במהלך כל הסמסטר ולא רק בסופו, שזה מצויין, אבל זה מקצר את הימים החופשיים הבודדים. אחרי שהתרגלתי ולמדתי לשלב הכל, התחלתי לצאת עם חברים לברים באיזור האוניברסיטה ולמסיבות אחווה. גם לצאת לניו-יורק אף פעם לא נמאס. חשבתי שאלך פה הרבה לקולנוע, כי בישראל הייתי הולך הרבה ומה יותר מתבקש מלגור בארה"ב מללכת לקולנוע באופן קבוע? אבל הייתי כאן בקולנוע רק מספר פעמים בשלוש השנים שאני גר כאן".

 

מה התכנון לעתיד?

"כרגע אני בוחן מספר אפשרויות. בזכות היותי ספורטאי במהלך התואר הראשון, יש בפני אפשרות להיות עוזר מאמן בקבוצת נשים או גברים ולקבל על כך מלגה ללימודי תואר שני. במקביל, אני מדבר עם מעסיקים פוטנציאלים על מנת שאולי אמצע עבודה באיזור ניו-יורק. לצערי לא אוכל להמשיך לשחק כדורעף בארה"ב באותה הרמה. ליגת הכדורעף כאן היא חצי חובבנית והאימונים הן לא באותה אינטנסיביות כמו בקולג'ים, אם כי הרמה עדיין טובה".