פסקי דין מעניינים נוספים – בערוץ משפט של ynet:
בעקבות זאת היא פנתה לבית הדין האזורי בתל אביב בתביעה לקבלת פיצויי פיטורים וכן פיצויים בגין פיטורים שלא כדין. הנתבע טען מנגד שכבר מ-2006 הוא הפסיק להיות מנהלה בפועל. לדבריו, ככל שיש לה טענות כלשהן כלפי העסק, עליה להפנותן לשני אחיה, שהיו מנהליה בפועל ואשר פיקחו על עבודתה ומשכורתה. השופט דורי ספיבק בחן את מכלול הראיות שהובאו לפניו, ובהן תלושי שכר, דו"חות חשבונאיים ועוד, וקבע כי אין חולק על כך שהאב החורג כן היה מעסיקה של התובעת לאורך כל תקופת עבודתה ועד לפיטוריה.
"אחת הדרכים המקובלות בפסיקה לבחינת השאלה 'מיהו מעסיק' הינה בידי מי הכוח לפטר את העובד", כתב וקבע כי אין מחלוקת שמי שפיטר את התובעת היה האב החורג.
עוד נקבע שגירושה של התובעת "ביום בהיר אחד", ללא שימוע, ללא הודעה מוקדמת וללא כל הסבר מניח את הדעת,
נגועים בחוסר תום לב מצדו של הנתבע, ולפיכך יש לחייבו גם בפיצויים שלא כדין ובדמי הודעה מוקדמת.
לסיום פסק השופט ספיבק שעל הנתבע לשלם לתובעת כ-98 אלף שקל עבור פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
כאשר עובדים בעסק משפחתי חשוב לזכור ששני הצדדים - גם המעסיק וגם העובד - כפופים לדיני העבודה. במקרים רבים הגבול נוטה להיטשטש, ומכיוון שהעבודה בעסק המשפחתי מערב שיקולים רגשיים בהתנהלות הצדדים, עלול סכסוך להסלים ולהגיע עד לפתחו של בית הדין - כפי שאירע במקרה זה.