דיון בעליון: לקיבוץ יש אחריות בעבירות מין?

הרכב שופטים עסק בתביעת פיצויים של ילדים שהותקפו ע"י נער מהקיבוץ. הם נדרשו לשאלה: האם העובדה שהעבריין התחנך במסגרות של הקיבוץ מגדילה את אחריות המערכת למעשים שלו? התשובה הייתה מפתיעה

פרופ' רון ש' קליינמן פורסם: 09.12.13, 10:00

יותר מ-100 שנה חלפו מאז נוסד הקיבוץ הראשון, וחרף הטלטלות שעברה התנועה מאז, אופי ההתיישבות הייחודית וערכי הסולידריות שלה עדיין נחקרים, נלמדים ומעוררים דיון. ומדובר לא רק בהיבטים החיוביים של השיתוף: חוזקה של מערכת נמדד בחוליות החלשות שלה, ולאחרונה התבקש בית המשפט העליון לעסוק בסוגיה עצובה שנגעה לעבירות מין שבוצעו על ידי נער בקיבוץ. אמנם חלפו 25 שנה מאז פרשת האונס בשמרת, ואף שמדובר במקרים שונים, השאלות הפתוחות נותרו דומות.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט של ynet:

 

בפסיקתם דנו השופטים סלים ג'ובראן, ניל הנדל ונעם סולברג בשאלות כגון האם קיבוץ אחראי לעבירות מין שהתבצעו בשטחו על ידי קטין בקטינים אחרים, כולם תושבי הקיבוץ? האם העובדה שהעבריין התחנך במסגרות הקיבוץ מגדילה את אחריות המערכת לעבירות שביצע?

 

פסק הדין שניתן בחודש שעבר (ע"א 1167/11 פלוני נ' פלוני) עסק בנער תושב קיבוץ רוחמה בצפון הנגב, שהורשע בעשור שעבר בביצוע עבירות מין בשטח הקיבוץ בשלושה ילדים. על יסוד הרשעתו הגישו הנערים תביעה לפיצוי, בין היתר נגד קיבוצם. הם טענו שבהתבסס על אופיו המיוחד של היישוב כקולקטיב המושתת על אחריות הדדית, ולנוכח חובתו לחנך את ילדיו ולפקח עליהם, קמה לו אחריות לנזקיהם.

צילום: גיל יוחנן
בית המשפט העליון. הקיבוץ אחראי, אך לא הפעם (צילום: גיל יוחנן)
השופט ג'ובראן, שכתב את פסק הדין, קבע בהסכמת עמיתיו השופטים הנדל וסולברג, שהקיבוץ הוא צורת התיישבות ייחודית למדינת ישראל המושתתת על שיתוף וקהילתיות. הוא שאל אם על רקע זה חבריו מסתמכים עליו, ולפיכך ראוי לדרוש ממנו שיפקח על הנעשה בשטחו וידאג לשלומם.

 

השופטים משיבים על כך בחיוב. לדבריהם, יחסי קיבוץ וחבריו אינם דומים ליחסים בין עיר ותושביה. הסיבה לכך היא שקיבוץ הוא "מונע הנזק הטוב ביותר" של פשעים נגד תושביו, בעוד שביישוב בעל אופי שונה ניתן להניח שהתא המשפחתי הוא מונע הנזק הטוב ביותר. הקיבוץ הוא, אם כן, מעין "תא משפחתי" מורחב שאופיו הייחודי מחייב אותו לפיקוח על הנעשה במסגרתו.

 

השופט ג'ובראן מוסיף ששאלה סבוכה היא האם קביעתו נכונה גם לקיבוצים מופרטים ועירוניים. לדעתו, כל עוד נשמרים מאפייני הקיבוץ, ובהם שיתופיות וערבות הדדית, קיימת זיקה חזקה דיה כדי להטיל עליו אחריות לביטחון תושביו.

 

אך למרות כל זאת הגיע השופט ג'ובראן למסקנה שאף שקיבוץ אחראי באופן עקרוני על הנעשה בשטחו, הרי שבנסיבות המקרה הנדון אין קיבוץ רוחמה אחראי לעבירות המין שבוצעו בשטחו ושתי סיבות לכך. האחת, הורי המערערים ובעלי התפקידים בקיבוץ לא היו מודעים לנעשה.

 

הסיבה השנייה נעוצה בכך שכל עבירות המין בוצעו בהיחבא ובפינות חשוכות. בית המשפט קובע שביחס לעבירות שבוצעו במקומות פרטיים ונסתרים אין הקיבוץ שונה מעיר. לעומת זאת, אם המעשים "היו מבוצעים באזורים הקהילתיים הקיימים בקיבוץ (דוגמת המועדונית או חדר האוכל)", ייתכן שהייתה מוטלת אחריות על הקיבוץ. זאת ועוד, במקרה דנן לא היו אינדיקציות ברמה מספקת כדי להוות "אורות אדומים" שירמזו על העבירות החמורות שהתבצעו.

 

במבחן התוצאה לא הוטלה אפוא אחריות על קיבוץ רוחמה, אולם בית המשפט ניצל את ההזדמנות שנקרתה לפתחו כדי לדון באופיו המיוחד של הקיבוץ, שלא פס גם בעשור השביעי לקיומה של מדינת ישראל, וכדי לקבוע שבמקרים מתאימים עשויים קיבוצים לחוב בנזקים שנגרמו לחבריהם עקב עבירות מין שאירעו בשטחם.