אפורה שלי / טור

בעז רוזנברג התרגש מהתפאורה והצלילים במופע המחווה לאריק איינשטיין, אבל על המגרש, למרות הניצחון, ראה הפועל ת"א חסרת כישרון ומוטיבציה שהותירה אותו מיואש לקראת הדרבי מול המכונה הצהובה של סוזה

נכנסתי אתמול לבלומפילד קצת לפני 19:00. ברגומי, בארזי, אנצ׳לוטי ודונאדוני לא היו שם. כן נצפתה רבבת אוהדים, ישובה לה בקור היפואי, איש איש בכסאו, עטופים, אדומים, מצפים.

 

הפועל ת"א ב-ynet ספורט:

• הניצחון הדרמטי על אשדוד
• הפנייה לנציגו של איגיבור
• גם וויאם עמאשה על הכוונת
• הפרידה מאריק איינשטיין

 

המוזיקה של אריק התנגנה ברקע וקליפים שלו התרוצצו על המסך. השחקנים שעלו על כר הדשא להתחמם, נראו פתאום משניים בעלילה. הקהל הביט במחזה המעט סוריאליסטי, וקיווה שאולי, למשחק אחד העונה – משהו מהרוח הזו יחדור לעצמות של החברים באדום. אז זה לא קרה. הפועל "אריק איינשטיין" תל־אביב הייתה הכי רחוקה מהדימוי היפה, השרמנטי, ומדויק הטון בו התיימרה להתעטף בלילה היפואי המקפיא אמש.

 

הפועל משחקת פשוט נורא ואיום. זוועה. זה סוג אכזרי של עינוי לצפות בזה. כדורגל תקוע, סטטי, אימפוטנטי. התנועה שמספרת את הסיפור יותר מהכל היא הנפת הידיים הזו לצדדים. ספרתי 12 פעמים עד למחצית. וכמעט כולם חוטאים בזה, כולל הוד שמעוניותו על הקווים. מה אומרת הנפת הידיים הזו? שאין לכם מושג מה אתם עושים עכשיו? שאתם לא מבינים מה מתרחש סביבכם?

 

השחקנים של הפועל נראים כמו זומבים מבולבלים. דקות ארוכות במשחק הם פשוט עומדים כמו בובות במוזיאון מאדאם טוסו. ואם הם מחליטים לצאת לאיזו גיחה נואשת, בדרך כלל זה מסתיים בשני שחקנים לא מתואמים שנכנסים אחד בשני.

 

 

הלכתי הביתה במחצית. היה לי קר. שבלול. בלילה הירושלמי הלא פחות קר של שלשום, המכונה הצהובה שטה על טייס אוטומטי. זהבי, יצחקי ופריצה פרצו לקוק פיט, ותוך כדי שהם מסתמסים ביניהם על הדרבי, השחילו לבית"ר והלכו לנוח. גם ככה בן-חיים לא משחרר כדור.

 

הפרויקט העסקי של גולדהאר בפריחה. לקראת חמישי המועדון ממרק את עצמו בציפייה לעלייה לשלב הבא באירופה. מכבי לא מהפנטת או דורסנית, אבל מאומנת, מונהגת נכון, כשרונית ומגוונת. ובעיקר מבקיעה בקלות, שזה הכי חשוב בסוף היום.

 

 

אז אני מאחל למכבי שתשיג את מה שהיא צריכה בחמישי בשביל לעלות, גם ככה ערב חמישי הוא של מכבי באופן מסורתי במקומותינו. אבל בשני, אלוהי החסד, שב להתייעצות עם פלוני אלמוני, או עם אריק ועלי, ואולי נפרק אותם 0:1. כי הלב, הוא רוצה הרבה יותר.