פסטיבל הסרטים DIFF יוצא לדרך

בואו לתמוך בסרטים איכותיים של יוצרים בתחילת דרכם, בפסטיבל סרטים שהנושא המרכזי הוא ישראל

פסטיבל הסרטים הישראלי-קנדי DIFF יוצא לדרך וכדאי שתהיו שם. כי אם לא, תאבדו הזדמנות נדירה לתמוך בקהילה הקטנטונת שלנו ולהשתתף בעידודו של השיח החיובי סביב מדינת ישראל, או סתם לפגוש עוד ישראלים. אם אתם ישראלים - תבואו, אם יש לכם חברים לא ישראלים - תביאו אותם.

 

רוב הסרטים שיוקרנו במסגרת הפסטיבל יהיו באנגלית, ואלה שבעברית יגיעו כמובן עם כתוביות. סרטים איכותיים שעשו את דרכם לפסטיבל מגיעים מאוסטרליה, הודו, ארה"ב, רוסיה צרפת, קנדה ועוד. כולם מאת יוצרים בתחילת דרכם שעשו רושם על מארגן הפסטיבל רון פורמן, ויכולים בקלות להשתלב בקטגוריית סרטי איכות. הפסטיבל יכלול לא רק סרטים, אלא ספונסרים של 21 חברות יהודיות וישראליות שתומכות בפסטיבל וכיוצא מכך בישראל, עם מגוון מוצרים ושירותים. כל הקרנה תשלב סרט קצר וסרט באורך מלא, כאשר אל הבמה יעלה המארח מייק יושר שיציג את הסרט, ובסיום יעלה לבמה יוצר הסרט או נציג שידבר על הסוגיה שבה עוסק הסרט.

 

זה לא TIFF, זה DIFF

הפסטיבל ששמו המלא Daring Independent Film Festival: "פסטיבל הסרטים העצמאי הנועז", הוא פרי יצירתו של רון פורמן, עכשיו קנדי, אבל במקור ישראלי שהגיע לכאן כשהיה בן 16 ומאז הוא פעיל באופן יוצא דופן בנושא של הארת מדינת ישראל באור חיובי.

 

 

אני לא יודעת כמה אנשים יש שם בחוץ שנאבקים כל כך קשה עבור שמה הטוב של מדינת ישראל, ואני לא מדברת על אלה שיושבים בארץ ומתלוננים עד כמה העולם שונא אותנו. רון (בעברית שרון) מסביר לי מנין הוא שואב את האנרגיות שלו ואיך הגיע לעשות מה שהוא עושה היום. נראה שנקודת המבט של רון היא כזו שיכולה לצמוח רק מיכולתך לראות את הדברים משני צדי המתרס, מלהבין את שני הצדדים. אז אם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות כאן בתור "יורדים", "מתבוללים", "מתיוונים" או איך שיקראו לזה, זו המשימה המאוד לא פשוטה אבל החשובה כל כך – זו שאפשר באמת לעשות רק כשגרים כאן ומבינים כיצד אנו נראים בעיני האדם הממוצע ברחוב.

 

רון מסביר: "כשלקחתי על עצמי את הפסטיבל החלטתי שישראל תהיה התמה, כי זה משהו שקרוב לליבי ורציתי להבליט את ישראל כמה שאפשר, להראות את ישראל באור חיובי, או לפחות באור לא שלילי. עזבתי את ישראל כשהייתי בן 10. לא עשיתי צבא, לא גרתי שם בשנות נעוריי, אבל ישראל בליבי. אפשר להגיד שזו הנקודה שבה גיליתי את היהדות, ואני עדיין רואה אותה כמולדת שלי. הדרך שרואים אותנו מסביב לעולם לרוע המזל היא באור מאוד שלילי, אבל למה? אנחנו עוזרים, אנחנו מדינה מאוד הומניטרית. אנחנו עוזרים זה לזה, זו מדינה מדהימה. אבל לרוע המזל בגלל הקונפליקט, זה עושה 'אובר שאדוינג' לישראל האמיתית שאני מכיר. למרות שבין גיל 10 ל-21 הייתי טס לישראל לפחות פעם בשנה, גיליתי מחדש את ישראל רק דרך 'בירת' רייט'. אני מנחש שאם אני מכיר את ישראל, מדבר עברית, אלה שמעולם לא היו שם יקבלו השראה, ואני רוצה להיות זה שנותן להם את ההשראה הזאת. אני, למשל, מאמן סטודנטים באיך לדבר לטובת ישראל. אני מצלם סרטים כדי להראות את הצד החיובי של ישראל. אני 'אדבוקט' של מדינת ישראל. אני יוצא לקמפוסים ומלמד כיצד לערוך דיונים, ואיך לדבר על הסוגיות באופן יותר חיובי".

 

 

הכרחתי את רון לענות על השאלה אם הוא מרגיש חרטה שלא גדל בארץ, כי במח שלי ה"פשן" שלו חייב להגיע משם, אלא מה? "בהחלט יש חרטה", הוא עונה לי, אולי מתוך הנימוס הקנדי, "אבל אי אפשר להתחרט על משהו שלא הייתה לך עליו שליטה", הוא ממשיך בשיקול דעת. "בהחלט אפשר לומר שלא רציתי לעזוב. במשך ארבע שנים שנאתי להיות כאן. שנאתי את העובדה שלא הייתי שם. כל מה שידעתי – השפה, החברים והמשפחה נלקחו ממני. זה מעבר קשה לכל ילד, אני חושב. אנשים לא מדברים על זה כי הם אומרים שאם יש הזדמנות טובה אז צריך לשתוק ולקבל את זה. עבורי, החלק הכי גרוע היה שלא רציתי להגיע לכאן. למדתי ב'ריאלי' בהדר. היו לי המון חברים. המשפחה גרה קרוב. הייתה לי דינמיקה מאוד טובה. הייתי מאוד פופולרי. אהבתי את מזג האוויר החם, שנאתי מזג אויר קר. הגענו במרץ, אני זוכר טוב מאוד, (זה היה היום הולדת שלי ) ואמרתי להורים כמה אני שונא להיות כאן והם אמרו: 'זאת מתנת היום הולדת שלך'. היום אני מבין, אבל אז...? הייתי מעדיף לקבל משאית מאשר לקבל מתנה מהסוג הזה. אבל אני חושב שמשם מגיעה האהבה שלי לישראל, אז אני לא מתחרט. אני עדיין פעיל בקהילה הישראלית. רוב החברים שלי ישראלים ואני מרגיש שאני יכול לעשות הרבה יותר בלהיות כאן בחו"ל מאשר להיות אזרח בישראל. אני מרגיש את האימפקט שלי.

 

 

"כפי שאמרתי, המטרה שלי היא לעורר השראה. אני חי על 'פשן'. אני אחד האנשים הכי 'פשיונט' שתפגשי. אם אין לי 'פשן' אני לא מעוניין לעשות את זה. זה האופי שלי. הדבר שהכי דחף אותי - שהייתה כל כך הרבה שליליות כשזה מגיע לנושא של ישראל, ואני לא חושב שהם באמת מבינים את זה. אני לא אומר שישראל זה אידיאלי אבל לא מגיעה לה כמות השנאה שהיא מקבלת. ואני מעדיף להיות בצד החיובי מאשר בצד השלילי. וזה גם מה שמביא אותי לפסטיבל הישראלי. הסיבה ששמתי את החלק הישראלי היא כדי להביא את ה-80% שלא מכירים את ישראל על מנת לערוך היכרות מחודשת עם ישראל. אני אומר את זה כי הם שומעים על זה, יש להם דעה, אבל האם הם באמת מכירים? כל מה שהם מקבלים זה "סניפט" מ-CNN או CBC. ברור שיש לנו את המגרעות שלנו אבל אני חושב שהחיובי יותר משמעותי מאשר השלילי. אז אני מקווה שאולי בפעם הבאה שמישהו יגיד משהו שלילי על ישראל, אולי הם יחשבו אחרת. כמישהו שתומך בישראל, שמעתי את כל הדברים השליליים. הייתי אפילו הולך פעם לכל הסרטים הפלשתינים.

 

"הסרט "צ'קפוינט" (מחסומים). זה סרט שאני חושב שבאמת נתן לי את ההשראה לעשות את הפסטיבל הזה, ממש דחף אותי. לעתים קרובות אני נוסע לארה"ב ועוצרים אותי על בסיס קבוע ותמיד שואלים אותי שאלות מגוחכות. אני רואה את ה'מיס טריטמנט'. ואני שואל את עצמי אם מישהו היה שם מצלמה איך האנשים בגבול היו נראים? הם היו נראים כמו נאצים".

 

 

"אולי תעשה סרט על זה?", אני מציעה. "הלוואי, אבל אין גישה. בישראל יש גישה להכל, אבל כאן אין. דמוקרטיה אה? סיפור ארוך קצר: ישראל בזמן האינתיפאדה, אנשים עברו בצ'קפוינט. המטרה לא להפלות פלשתינים אלא להגן על ישראל. ברור שלא כל חייל בן 18 יודע מה הוא עושה. אבל צריך מישהו שידבר על הסוגיות, ולא סתם להראות חיילים שמתנהגים לא יפה לפלשתיני וללכת. צריך לדבר על זה, לא לשים מצלמה וללכת. אז כמה שאנחנו מנסים להיות שמאלנים ולהראות את שני הצדדים, ללא הסבר, זה פשוט פרופגנדה. בגלל התוכן צריך להוסיף עוד משהו. סרטים הם תמיד ביאס, ברור. המטרה שלי היא שאנשים ישאלו שאלות, לא לתת תשובות, אלא שישאלו את עצמם, שיעשו 'דיבייט'".

 

הסרטים הישראלים

ביום חמישי Boxing Day, 26.12, ייפתח הפסטיבל בתיאטרון Measure שב-296 Brunswick ב-Annex . הפסטיבל ייערך על פני ארבעה ימים כאשר יום ראשון, 29.12, יהיה יום שכולו ישראלי שהתאפשר בזכות מרכז "שוורץ רייזמן".

 

סרטו של רון פורמן Welcome Home יוקרן ביום ראשון בשעה 12:00. הסרט עוקב אחר תוכנית "תגלית" המביאה קבוצות צעירים מארה"ב וקנדה לישראל בפעם הראשונה. הסרט מראה כיצד הצעירים מתאהבים במדינה, מהרגע שהם יורדים מהמטוס ושומעים: "ברוכים הבאים הביתה", דרך השאלות שעולות בעקבות זאת: "כיצד אני קשור?", "אני יהודייה אבל זה לא הבית שלי", ועד הסיום המגיע בתום עשרת ימי הביקור שבסופם מגלים הצעירים מהי המשמעות של "בית". לאחר ההקרנה הזו יוקרן סרט התעודה "דולפין" העוקב אחר צעיר ישראלי ערבי שהפסיק לדבר בעקבות התעללות בבית ספרו. אביו מביא אותו לריף הדולפינים באילת כדי להשתקם. זהו מבט אקסקלוסיבי על התא המשפחתי ה"אחר" בסרט שאינו עוסק בשאלות הפוליטיות אלא בקשר שבין אב ובן וברגשות האוניברסליים שאין להם דת, מין וגזע. לאחריו יוקרן "אף אדום" על רופא מתל-אביב שמגיע לשדרות ומנסה לעזור לאנשים לחייך. הסרט נוגע וכבד, מבטיח רון. הרופא מחליט להאריך את הביקור ונשאר בשדרות לפרוייקט של שנה.

804 Machal, שיוקרן לאחר מכן, מספר את סיפורם של 804 מתנדבים שהגיעו מדרום אפריקה כדי להשתתף במלחמת יום העצמאות. 26% לא היו יהודים ואיש אינו מדבר עליהם. תרומתם לניצחון המלחמה הייתה הרבה יותר גדולה משניתן לדמיין, ועל פי רון, לפחות, לא היינו מנצחים בלעדיהם.

 

Out In The Dark יחתום את הפסטיבל באירוע גאלה שבו יוגש אוכל כשר ויכלול הופעות חיות. הגאלה מתחילה בשעה 18:00 והסרט יוקרן שעה לאחר מכן. הסרט הוא רומן בסגנון "רומיאו ויוליה" בין בחור פלשתיני לבין בחור ישראלי.

 

 

במסגרת הפסטיבל יהיו גם הופעות. תופיע איידן שופמן בת ה-11. היא תשיר את Imagine של הביטל'ס ואת "הללויה" של לאונרד כהן. יופיע גם המתופף ג'ף מישלי ויהיו הופעות נוספות. "מטרת הפסטיבל להבליט יוצרי קולנוע צעירים ולהציג לראווה את עבודתם. זהו פסטיבל שלא אכפת לו מדעות פוליטיות, אלא מטרתו להסתכל על היצירה. הסיבה שהחלטתי לארגן פסטיבל כזה היא כי אני יוצר קולנוע בעצמי ואני מאמין שאין מספיק הזדמנויות ליוצרים צעירים. ישנם הרבה מספרי סיפורים כשרוניים. אני רוצה שתהיה להם במה. אני רוצה לעזור לאנשים שזקוקים להזדמנות שאין להם. אני מאמין שיש הרבה בירוקרטיה שקורית בכל מיני פסטיבלים, שיש קשרים וככה אנשים נכנסים, ואני מקווה למחוק את זה קצת בזה שלא משנה מי האנשים, אלא הסרטים. אני מאמין שבלתת לאנשים הזדמנויות אני יכול לדחוף אותם קדימה, עם כל הטעויות שאני עשיתי אני יכול לעזור להם. אני רוצה לעזור להם להרגיש מיוחדים לפחות לערב אחד. המטרה היא גם לעודד יוצרים קנדים ולכן החלטתי להקרין את הסרטים האלה בערב. אלה סרטים איכותיים ומדהימים. חלקם באורך מלא וחלקם קצרים". אחד הסרטים הוא של בחורה בשם שרי יש לה סרט "תומר המתאגרף" שיוקרן ביום שבת ב-14:00.

 

הסרט הקנדי It’s All About Me

ביום שישי, 27.12, בשעה 19:45 יוקרן הסרט It’s All About Me של אנטואן גאבר מטורונטו. זהו סרט מעניין מאוד, לפחות על פי הטריילר שבו צפיתי. הוא מספר על הנרקיסיזם הנקשר עם צעירים, בני הדור המכונה Y הנחשב לדור ה-Me-Me-Me. הסרט בוחן את הסוגייה של בני הדור ומביא את נקודת מבטם של הצעירים, אוכלוסייה בעלת אחוז הולך וגובר של אנשים השמים קץ לחייהם. הסרט, שצולם בטורונטו, שואל שאלות כמו "היכן טעינו?" ומתאר את מקומם של ההורים, בני דור ה"בייבי בומרס", ביצירת בני הדור Y. כדאי לצפות בטריילר

 

צפו: טריילר לסרט It's all about me 

 

הסרט שבו הקהל משתתף

בערב הפתיחה יוקרן סרט תעודה על אמנית כשרונית כאן בעיר, ג'סיקה גורלקי. "זו אמנית שצוברת תאוצה ותהפוך באחד הימים לשם מוכר בכל בית בטורונטו", רון אומר. "הסרט הוא עליה ועל האמנות שלה. היא צילמה 99 סרטים קצרים על האמנות שלה. היא ציירת. היא לוקחת את הקנבס שלה עם המברשת והיא מסתובבת בעיר ופתאום מחליטה שהיא תתחיל לצייר. היא מצלמת וידאו בזמן שהיא מציירת. הסרט שיוקרן הוא הסרט ה-100 שלה. בזמן ההקרנה היא תצייר את הקהל שצופה בהקרנת סרטה האחרון הכולל את כל 99 סרטיה. הקהל יצפה בסרט וגם בה מציירת אותם. הם יהיו ההשראה עבור הסרט המאה. ההשראה שלה תגיע באותו רגע. יהיה צילום וידאו שלה מציירת את הקהל וזה יהיה הסרט מספר 100". אז אל תתפלאו אם תראו את עצמכם בעתיד מופיעים בסרט הנקרא "100".

 

הקהל

"הציפייה היא שיבואו הרבה קנדים, לא רק ישראלים ויהודים. צפוי ש10% יהיו יהודים. זו תוכנית פיילוט. אנחנו מקווים לשתף פעולה עם האנשים הנכונים כדי שבשנה הבאה זה יהפוך לפסטיבל ישראלי בן ארבעה ימים, עם עוד סרטים, עוד תמיכה מהקהילה, עם שיתוף פעולה עם אוניברסיטת ת"א, עם חברות מקומיות. זאת דרך להציג את הפסטיבל לקהילה הקנדית ואנו מקווים שעד שנה הבאה האנשים שהגיעו ל-DIFF יבואו לפסטיבל ישראלי בן ארבעה ימים".

 

שלושת ימיו הראשונים של הפסטיבל (26-28 בחודש) יתקיימו בבית קולנוע באזור ה"אנקס":

Measure Theatre, 296 Brunswick Ave, Toronto, ON M5S 2M7

 

היום הישראלי בחסות תוכנית "המפגש" של מרכז שוורץ-רייזמן ופעיליו גליה סרנר וגוסטבו רייברג, ייערך במרכז עצמו:

Schwartz/Reisman Centre, 9600 Bathurst St, Vaughan, ON L6A 3Z8

 

לרשימה מלאה של כל הסרטים המוקרנים בקרו באתר הפסטיבל