אישה סירבה לתת גט. שופטת: "זאת סחטנות"

לאורך 12 שנים של הליכי גירושין דרשה אישה לקבל זכויות בפנסיה של בעלה. הוא טען שהיא מחזיקה אותו בן ערובה, ושופטת לענייני משפחה הסכימה איתו שמדובר בסחטנות מובהקת. האישה תשלם 44 אלף שקל

עו"ד מורן אלבז קונפורטי ושני ליבמן פורסם: 01.01.14, 14:11

בני זוג שנפרדו ב-2001, בחלוף 11 שנות נישואים, חתמו על הסכם גירושים שבמסגרתו ויתרה האישה על כתובתה. הסכם זה אושר על ידי בית הדין הרבני, אולם בשנת 2003 חזרו בני הזוג חזרו לחיות יחד עד שנפרדו סופית ב-2007. לאחר הפרידה האחרונה הגיש הבעל תביעת גירושים לבית הדין הרבני האזורי בירושלים, אולם הפעם האישה סירבה להתגרש אלא אם ישלם לה את הכתובה וייתן לה זכויות בפנסיה שלו.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בסופו של דבר חייב אותה בית הדין לקבל את הגט, תוך שהסכים לפסוק לה את הכתובה לצורכי פשרה בלבד ולמרות הספק גדול שהביע באשר לזכאותה. על כך הגישה האישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול – ערעור שעודנו תלוי ועומד.

 

ב-2011 פנה הבעל לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים והגיש נגדה תביעה לפיצוי בגין הסרבנות. בתגובה תבעה האישה מבעלה פיצוי על נזקי בגידותיו. בפסק דין, שניתן במרץ 2012 על דרך הפשרה, חויבה האישה לשלם לבעל 5,000 שקל.

צילום: מאיר אזולאי
בית הדין הרבני. שהליך שלא נגמר (צילום: מאיר אזולאי)
אולם גם לאחר מכן היא המשיכה לסרב להתגרש, ובספטמבר 2012 הגיש הבעל תביעה נוספת לבית המשפט לענייני משפחה. לדבריו, כל חודש של סירוב שולל את החופש שלו והאישה מחזיקה אותו בן ערובה מטעמי סחטנות וחמדנות. האישה טענה מנגד שהבעל לא פעל לקידום הגירושין: הוא לא דרש מבית הדין הרבני להטיל עליה סנקציות או לקבל היתר לשאת אישה שנייה, ולכן אין לקבל את תביעתו.

 

כל יום הוא עילה חדשה

סגנית הנשיאה, השופטת נילי מימון, קבעה שסרבנות גט היא פעולה מתמשכת, וכל יום של סירוב מהווה עילה חדשה לתביעה.

השופטת הוסיפה שמעשי האישה עולים כדי רשלנות מאחר שברור ששני הצדדים לא מעוניינים בשלום בית.

 

השופטת פסקה שהסיבה לסירוב היא סחטנות כספית מובהקת. לדבריה, האישה יכולה לתבוע את כל דרישותיה הכספיות גם לאחר הגט, ואלה לא יכולות לשמש כלי להפעלת לחץ על הבעל.

 

על פי השופטת, העובדה שהבעל לא פעל להטלת סנקציות על האישה יכולה להשליך על שיעור הפיצוי לו הוא זכאי. בהתחשב בכך שהפגיעה בבעל היא מצומצמת, והיא נספרת מיום מתן פסק הדין בפשרה (כ-21 חודשים), פסקה השופטת כי האישה תשלם לבעלה 43,750 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 3,000 שקל.