פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
לטענת האישה, הנתבעות התרשלו בכך שהציבו את תא השירותים על מפלס גבוה תוך יצירת מדרגה מסוכנת, מבלי שהותקנו במקום שלטי אזהרה בולטים או פסים זוהרים כלשהם. לתמיכה בטענותיה היא צירפה תמונות של המקום.
הקניון הכחיש את אחריותו וטען שחדר השירותים המדובר לא נמצא בפיקוחו ובאחזקתו, וכי הוא שופץ על ידי בית הספר ליופי ובאחריותו הבלעדית. גם בית הספר כפר באחריותו וטען שחדר השירותים לא נכלל בהסכם השכירות ועל כן האחריות לתאונה רובצת על הנהלת הקניון.
השופט ערפאת טהא קיבל את גרסת התובעת ואת הראיות שהציגה. במהלך הדיון הוא הדף עדות שקרית של בעלי בית הספר, שתחילה הכחישו את האירוע ולאחר מכן שינו גרסתם ואף הודו שאחד המורים ואחד הבעלים נחלצו לעזרת התובעת.
השופט טהא קבע שבית הספר ליופי היה אחראי הבלעדי לתאונה: בעליו ביצעו שיפוץ בשירותים, תיחזקו את המקום והחזיקו במפתחות לכל התאים. הבעלים אף הודו במכתב לתובעת כי ראו בחדר השירותים שטח פרטי של בית הספר. המדרגה, אם כן, היא באחריות בית הספר ואי סימונה מהווה הפרה של חובת הזהירות כלפי המבקרים.
לתובעת נפסקו פיצויים בסך 882,757 שקל, בין היתר עבור הפסדי שכר, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. בניכוי התגמולים שקיבלה מביטוח לאומי, בית הספר ישלם לה 828,153 שקל.
לתובעת הוצע לעבור ניתוח שעשוי היה לשפר את מצבה, אולם היא סירבה לו לאחר שהוסברו לה הסיכונים. בשל כך טענו הנתבעות שהיא מסרבת להקטין את נזקה ודרשו לפסוק לה פיצויים נמוכים יותר. "עקרון הקטנת הנזק" קובע שעל התובע לנקוט פעולות להפחתת הנזק, בין השאר בפנייה לטיפולים רפואיים מתאימים במסגרת הרפואה הציבורית. אולם בית המשפט קיבל את עמדת התובעת לאור פסיקת עבר של בית המשפט העליון, שלפיה לנפגע הזכות להחליט אם הוא חפץ ליטול סיכונים רפואיים.