זכות שיבה: תושב מזרח י-ם ניצח את המדינה

מעמד התושבות של פלסטיני נשלל ממנו אחרי שקיבל אזרחות בבלגיה. ב-2007 הוא התגרש וביקש לחזור לישראל, אבל משרד הפנים סירב. שופטת קבעה שהתנהלות המדינה מקוממת והורתה להחזיר לו את תושבות הקבע

פלסטיני תושב מזרח ירושלים הכיר בשנות ה-90 צעירה יהודייה, אזרחית בלגיה, והשניים נישאו. ב-1998 הם עברו להתגורר בבלגיה, ולימים נולדה להם שם בת. ב-2005 קיבל הבעל אזרחות בלגית, שלה נזקק לטענתו על מנת להגן על הקשר עם בתו על רקע הידרדרות היחסים עם אשתו. לאחר שהדבר התגלה לרשויות בישראל נשלל ממנו מעמד התושבות וביולי 2006 נגרע שמו ממרשם האוכלוסין. ב-2007 התגרשו בני הזוג והבעל ביקש לחזור לישראל.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

• רכשו דירה ונפלו: העו"ד התרשל? העו"ד ישלם
• כך משפיעים תעריפי המים על מחירי הדירות
• התעלל נפשית באשתו – וישלם 500 אלף שקל
• מחדל של המדינה: בוטל אישום על עבירות מס

 

הוא נכנס לארץ באשרת תייר וביקש להאריך את רישיון הישיבה שלו, אך סורב. במסגרת עתירה שהגיש הוסבר לו כי מרגע שקיבל אזרחות בלגית פקעה התושבות אוטומטית, אך הוא יכול לפעול להשבתה. משכך הוא פנה שוב למשרד הפנים, אלא שגם הפעם נדחה והתבקש לעזוב את הארץ לאלתר. הוא לא ויתר והגיש באמצעות עו"ד עדי לוסטיגמן עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים.

 

בעתירה טען שתושבי ירושלים המזרחית אינם מהגרים, ועל פי נוהל משרד הפנים, המכונה "נוהל שרנסקי", הם זכאים לחזור אליה ללא מכשולים. לדבריו הוא מעולם לא תכנן להשתקע בבלגיה והסיבה היחידה להתאזרחותו הייתה רצונו להגן על הקשר עם בתו. כל בקשתו כעת היא לחזור למולדתו, שבה מתגוררת משפחתו המורחבת.

משרד הפנים, באמצעות עו"ד נדב בירנבאום מפרקליטות מחוז ירושלים, עמד על דעתו וטען כי "נוהל שרנסקי" אינו חל על מי שרכש אזרחות זרה, והוסיף כי אין "לתת פרס" על התנהגות לא חוקית - שהרי המבקש שוהה בישראל שלא כדין.

 

התעלמות מקוממת

השופטת נאוה בן אור התקוממה נוכח טענתו האחרונה של משרד הפנים. העותר נכנס לארץ באופן חוקי ופעל ללא לאות לקבלת מעמד, הסבירה, ולאורך כל ההליכים בעניינו שהה כאן בחסות צווים משפטיים, כך שמעולם לא נמצא בישראל שלא כדין. היא הוסיפה שרישיון הקבע של תושבי מזרח ירושלים אכן פוקע עם ניתוק זיקתם לישראל, כדוגמת רכישת אזרחות זרה, אך עם זאת החזרה ארצה אינה נמנעת מהם.

 

השופטת הסכימה עם הטענה שנוהל שרנסקי לא חל על העותר כפשוטו, אבל הוסיפה שבשל עמימות הנוהל, ובשל מעמדם המיוחד של תושבי מזרח ירושלים, יש להקל עליהם ולבדוק את בקשותיהם ברצינות, בפרט כשמדובר באנשים כמו העותר, אשר נולדו וחיו כאן ברוב שנותיהם.

 

במקרה זה, קבעה, משרד הפנים התעלם משיקולים רבים וחשובים. הוא לא ראה לנגד עיניו את העובדה שלעותר אין איש בבלגיה מלבד בתו הקטינה, ושכל משפחתו מתגוררת במזרח ירושלים. החלטת משרד הפנים בעניינו של העותר, היא סיכמה, דנה אותו לחיי בדידות.

 

לבסוף קבעה השופטת כי אף שהפתרון הרגיל הוא להעניק לעותר רישיון שהייה זמני ולהורות למשרד הפנים לבדוק את בקשתו שוב, בנסיבות העניין מוצדק להורות על מתן הרישיון הקבוע. משרד הפנים חויב לשלם לעותר הוצאות ושכר טרחה בסך 15 אלף שקל.

 

האומנם הוא זר?

בניגוד לאזרחות, מעמד התושבות הוא מעמד חלש, ששר הפנים יכול לבטל לפי שיקול דעתו המוחלט,

ובנסיבות מסוימות רישיון לישיבת קבע יכול לפקוע אוטומטית, כפי שאירע בפרשה המוצגת כאן.

 

לצערנו, העובדה ששיקול דעתו של שר הפנים כפופה לביקורת שיפוטית לא מונעת מפקידי משרד הפנים להתעמר בתושבי מזרח ירושלים ולמנוע מהם את זכותם החוקתית לשוב ולחיות בארץ שבה נולדו ובה חיו רוב חייהם.

 

חוק הכניסה לישראל הוא חוק הגירה המבוסס על הנחה, המעוגנת אף במשפט הבינלאומי, שלמדינה יש סמכות מוחלטת לקבוע מי ייכנס בשעריה. יתרה מזו, מדינה ריבונית רשאית למנוע מ"זרים" את הזכות להתגורר ו/או להתאזרח בה. השאלה העולה במלוא עוזה היא האם תושב מזרח ירושלים, שנולד בה וכך גם הוריו והורי-הוריו, הוא זר?

 

• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד אתי חסיד עוסקת במשפט אזרחי וליטיגציה