פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
אשכנזי ונחמיאס הם עדיין שכנים במושב כרם בן זמרה שבגליל העליון. ב-2003 הקימו השניים את "יקב בן זמרה", אך לאחר כמה חודשים פורקה השותפות ואשכנזי שילם לנחמיאס 80 אלף שקל עבור חלקו. מאז המשיך אשכנזי להפעיל את יקב בן זמרה ומייצר בשנה כ-25 אלף בקבוקי יין.
בהמשך הקים נחמיאס יקב משלו ובקיץ האחרון החל לשווק יין שייצר עם בנו דוד, תחת השם "יקב כרם בן זמרה". אשכנזי התלונן בפני שותפו לשעבר על השימוש בשם הדומה אך נחמיאס סירב לשנותו. בתגובה פנה אשכנזי לבית המשפט המחוזי בנצרת, ודרש לאסור על שותפו לשעבר את השימוש בשם ולחייב אותו לפצותו ב-100 אלף שקל. בתביעה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין מתן שוק ועוז חיים, ציין אשכנזי שנחמיאס יכול היה לבחור כל שם ליקב שלו ולציין שמקור הענבים מכרם בן זמרה, כפי שעושים רבים אחרים באזור, אך הוא לא יכול לפעול בשוק בשם הדומה עד כדי הטעיה לשם היקב שבו עושה אשכנזי שימוש עקבי ורצוף זה יותר מעשור.
בתגובה טען נחמיאס כי רשם סימני המסחר דחה בעבר את בקשת אשכנזי לרשום סימן מסחר בשם "יקב בן זמרה", וכי בפסיקה אחרת (בעניין יקב ירושלים) נקבע כי גם המונח "כרם" הינו גנרי בתחום ולכן אין להקנות בלעדיות בו ליקב מסוים. בנוסף טען הנתבע שלא ניתן להקנות בלעדיות בשם היישוב ליצרן אחד שאינו מגדל ענבים בעצמו, בעוד שנחמיאס, מוותיקי היישוב, מגדל ענבים בשטח של כ-50 דונם ובנוסף מייצר יין.
החלטת השופטת היא לדעתנו ערבוב של מין בשאינו מינו. משמעות משנית הינה קיום מוניטין. מעמד של סימן מסחר מוכר היטב שמור לסימנים מפורסמים ביותר, אשר ההיכרות עמם חוצה הגדרים. סימנים אלו זוכים להגנה מוגברת של הדין, וגם חניון רכב לא יכול להשתמש בשם קוקה קולה.
קביעתה של השופטת מוניץ לא מתיישבת עם פסיקות קודמות בנוגע לשמות יקבים, שקבעו למשל שהשם "יקב עמק האלה" אינו בעל אופי מבחין, אף שמדובר ביקב ידוע ומוכר, המייצר למעלה מ-200 אלף בקבוקים בשנה. לעומתו הוכר "יקב הרי גליל" ככשיר לרישום רק בשל כך שלא מדובר בציון גיאוגרפי מדויק.