עֲדִינוּתָהּ - נִצְנוּצֵי כֶּסֶף בִּתְנוּמַת שְׂדֵרָה
סוֹלֶדֶת מִנְּגִיעָה בִּידֵי מְזֹהֲמִים.
לֹא אַחַת הוֹבִילָה כְּבָר לִמְכִירָה
אֶת עֲדִינוּתָהּ - נִצְנוּצֵי כֶּסֶף בִּתְנוּמַת שְׂדֵרָה
וּבְרָצוֹן הִיא נָחָה עַל כָּתֵף זָרָה
בְּלִי לְהִשְׁתַּדֵּל אֲפִלּוּ לְהַסְתִּיר אֶת הַפָּנִים
שֶׁל עֲדִינוּתָהּ - נִצְנוּצֵי כֶּסֶף בִּתְנוּמַת שְׂדֵרָה
סוֹלֶדֶת מִנְּגִיעָה בִּידֵי מְזֹהֲמִים.
בַּאֲדִיקוּת כְּמוֹ בִּתְפִלָּה הִיא הִזְדַּקְּפָה
בְּתוֹךְ שִׂמְלָה שְׁחֹרָה וּמְכֻפְתֶּרֶת -
חַד וְדַקִּיק נִכְפָּף עֵירֹם גּוּפָהּ.
בַּאֲדִיקוּת כְּמוֹ בִּתְפִלָּה, הִיא הִזְדַּקְּפָה
וּבַחֲצִי תְּנוּמָה הָיְתָה הַכֹּל מֵרֹאשׁ צוֹפָה.
סַכִּין כְּשֵׁרָה בְּתוֹךְ נָדָן חוֹתֶכֶת וּמְבַתֶּרֶת.
בַּאֲדִיקוּת כְּמוֹ בִּתְפִלָּה, הִיא הִזְדַּקְּפָה
בְּתוֹךְ שִׂמְלָה שְׁחֹרָה וּמְכֻפְתֶּרֶת.
לֹא יְחַבְּקוּ יָדַי שׁוּם אִישׁ בְּיוֹם גָּשׁוּם
וַהֲרֵי יֵשׁ לִי אֲהוּבִים רַבִּים כָּל־כָּךְ וִיקָרִים.
בְּעֵת קִרְבָה כֻּלִּי בּוּשָׁה כְּמוֹ בַּעַל מוּם
לֹא יְחַבְּקוּ יָדַי שׁוּם אִישׁ בְּיוֹם גָּשׁוּם.
"שְׁאֵר בְּשָׂרִי!" אֲנִי רוֹצָה לִצְעֹק. קוֹלִי סָתוּם.
אַךְ טוּב־לִבִּי בּוֹשֵׁשׁ. (סְלַח, אִישׁ עֲרִירִי).
לֹא יְחַבְּקוּ יָדַי שׁוּם אִישׁ בְּיוֹם גָּשׁוּם
וַהֲרֵי יֵשׁ לִי אֲהוּבִים רַבִּים כָּל־כָּךְ וִיקָרִים.
שְׂפָתַיִם חִיְּכוּ חִיּוּךְ דַּק
מֵעֵבֶר לְעַצְמָן וּלְכָל מֶרְחָק,
וְהַחִיּוּךְ מֵעַיִן הָרָע כְּלָל לֹא נִזַּק.
שְׂפָתַיִם חִיְּכוּ חִיּוּךְ דַּק:
"טִפֵּשׁ, מַה הִתְחַכַּמְתָּ בַּמִּשְׂחָק",
וּכְאִלּוּ אוֹר קָדוֹשׁ בָּא וְנָשַׁק
שְׂפָתַיִם שֶׁחִיְּכוּ חִיּוּךְ דַּק
מֵעֵבֶר לְעַצְמָן וּלְכָל מֶרְחָק.
שירים אלו לקוחים מתוך הספר "גוהרת על עצמי" מאת מלכה חפץ-טוזמאן, שראה אור בהוצאת "קשב" בתרגומה של חמוטל בר-יוסף מיידיש.