"צאו מאיראן במהירות". ישראלים במהפכה

מסמכים שמפרסם ארכיון המדינה חושפים הצצה מרתקת אל הרגעים שקדמו למהפכה האיסלאמית באיראן ולדרמת הימלטות הישראלים מפני שלטון חומייני. "התחושה שהשאה השלים עם גורלו", הזהיר השגריר לובראני בספטמבר 78'

"השאה מרוחק, מנותק, בוהה. התחושה היא שהוא משלים עם גורלו". כך דיווח בספטמבר 78' שגריר ישראל בטהרן אורי לובראני לשר החוץ משה דיין בעקבות פגישתו עם השאה, חודשים בודדים לפני נפילת שלטונו והשתלטות חומייני על המדינה. 35 שנים לאחר עלייתו לשלטון של האייתוללה חומייני ארכיון המדינה חושף מקבץ תעודות ומברקים המתארים את השתלשלות האירועים הדרמטית בשנות המהפכה.

 

מהחומר שנחשף היום (ד') עולה כי עד לשנת 1962, איש בישראל לא שמע על איש הדת מהעיר קום, שעתיד לשנות את המזרח התיכון לדורות. עד כדי כך לא מוכר היה האייתוללה חומייני לגורמים בישראל, שבמברק ובו דיווח על אותו איש דת בקום התוקף את "הציונים הנמצאים באיראן", שמו נכתב באותיות לטיניות: AYATOLLAH KHOMEINI.

 

עוד בחדשות:

נסגר תיק החקירה נגד אייל גולן

"כל הכבוד" בכנסת לתלמידה מפרשת ורטה

 

"בעיר נפוץ כרוז מודפס הקובע שכל ההקלות כגון זכות הבחירה לנשים וחלוקת האדמות נגרמו על-ידי הציונים הנמצאים באיראן. לידיעתכם", נכתב במברק. אלא שמהר מאוד למדו בישראל להגות את השם נכון. איש הדת השיעי משך את תשומת הלב באהדה שזכה לה ממאמיניו ובהתבטאויותיו החריפות נגד השאה, ארה"ב וישראל. בנציגות ישראל בטהרן הבינו כי מדובר באיש מפתח.

  

"המשטר ייפול תוך כחמש שנים"  

ב-9 ביוני 63' דיווחה הנציגות בטהרן על מהומות בפרס "נגד השאה והרפורמות שנוקטת ממשלת איראן", במסגרת חג העשוראא. האישיות המרכזית בארגון המהומות, נאמר במברק, הוא "הקנאי הדתי חומייני". במהומות נשאו שלטים וקראו קריאות נגד ישראל. "בין הקריאות והססמאות - ישראל הטמאה חזרי הביתה". חומייני נעצר בהפגנה וכוחו בקרב מאמיניו התחזק משמעותית. ברחבי איראן נערכו הפגנות ענק לשחרורו והלחץ על המשטר גבר. הוא הועבר למעצר בית וכעבור חודשים ספורים חזר לקום ושב להסית ולהתסיס את ציבור מאמיניו.

 

"כשהשתחרר חומייני ממעצרו רכש לעצמו אהדה גדולה יותר בקרב ההמונים הקנאים האנאלפבתיים ובמיוחד בחוגי הבזאר ובערים הקדושות", דיווחה הנציגות במברק נוסף בנובמבר 63'. "חומייני הפך ממש לגיבור כשהצליח להכתיב תנאים לשלטונות. ראש הממשלה החלש והפחדן ניסה בכל הדרכים להתקרב אליו ולנטרל אותו", נאמר. במברק צורף תרגום של כרוז שהפיץ חומייני, שבו האשים את השלטונות במכירת איראן לאימפריאליזם האמריקני.

אחרי שגורש מאיראן לעיראק בנובמבר 64', חדלה הנציגות מלדווח על האייתוללה חומייני, עד ערב המהפכה. באותן השנים התהדקו היחסים בין איראן לישראל וכללו הנחת צינור נפט ושיתוף פעולה במרד הכורדים בעיראק. אך שלטונו של השאה החל להתרופף משנת 75'. בדצמבר 77' פרסם חומייני פסק הלכה שהדיח את השאה. ביוני 78', על רקע ההפגנות היום-יומיות נגד משטר השאה ברחבי איראן, פרסם השגריר אורי לובראני תזכיר עבור שר החוץ ובו תיאר את המתחולל באיראן.

 

המשטר, כתב לובראני, ייפול תוך כחמש שנים. "התסיסה שאנחנו עדים לה מקורה באי-שביעות רצון, שהיא נחלת כלל הציבור החל מהפקידות הבכירה וכלה בהמוני העם. החל תהליך מואץ של ערעור מעמדו של השאה אשר אין דרך חזרה ממנו ואשר יביא בסופו של דבר למפלתו ולשינוי דרסטי בצורת השלטון באיראן".

  

"המפכ"ל פוחד לעדכן את השאה"  

באשר ליחסים עם ישראל העריך לובראני: "המשמעויות שעשויות לצמוח ליחסי ישראל-איראן הן חמורות". אספקת הנפט, הפרויקטים הביטחוניים והיחסים המסחריים, קבע השגריר, "ייפגעו מנפילת השלטון, והקהילה היהודית תהיה אחד היעדים הראשונים להתנכלות". זמן קצר לאחר מכן פגש לובראני את סמפכ"ל המשטרה ג'עפרי, שהעריך בעצמו כי המשטר נמצא על סף התמוטטות. "הוא ציין שהוא עצמו לוחץ על המפכ"ל שיביא בפני השאה הערכת מצב אמיתית והנ"ל פוחד לעשות זאת".

 

בספטמבר 78' נפגש השגריר לובראני עם השאה, רגע לפני חזרתו ארצה בתום השליחות. הרושם מהפגישה קשה במיוחד: "מצב רוחו קודר, בקושי מעלה חיוך על שפתיו. עצבני ומהורהר. עברתי לשאול כיצד הוא רואה התפתחויות אלו (באיראן. ר"מ). השיב במשיכת כתף, אין לו מושג ברור. חשוב שהממשלה תתפקד כראוי ותעשה את רצון העם".

 

 

לובראני הציג בפני השאה את החשש בקהילה היהודית לאור הכרוזים האנטישמיים המופצים על-ידי מתנגדי המשטר. "נשתתק לרגע והמשיך שחשוב מאוד שהאמריקנים יבינו המצב כאן ואם לא, יאמרו לרוסים שיניחו ידם מאיראן. 'עליכם להסביר להם זאת'. אמרתי שלפי ידיעתי אנו עושים זאת בעצם ימים אלו". את הפגישה עם השאה מסכם לובראני במילים קשות: "אינו אותו האיש שהיה מוכר לנו, מרוחק, לעתים בוהה. אין ספק שעל האיש עבר סיוט. הוא מלא פחדים ואינו בטוח לגבי העתיד, והמדאיג ביותר היא התחושה שהאיש נשמע כמשלים עם גורלו".

  

הישראלים במצור  

באוקטובר גורש חומייני מעיראק והגיע לפריז. "לא הוטלו על חומייני שום מגבלות", דיווחה השגרירות בפריז. "ברור לחומייני ולסובבים אותו שהם לא רשאים לערוך הפגנות בשאנז אליזה". השגריר מרדכי גזית דיווח בעצמו כי "כאשר הגיע האיש לצרפת חיפש נשיא צרפת את השגריר (האיראני. ר"מ), וכאשר לא מצאו העביר לו הודעה שחומייני בא לצרפת כתייר".

 

בינתיים עדכן קב"ט השגרירות באיראן כי כוחות הביטחון של השאה מדווחים שגורמים פלסטיניים מאמנים סטודנטים איראניים וכי "לא הזרים ו/או הישראלים הם המטרה, אלא הפלת שלטון השאה". המצב באיראן החל להידרדר במהרה בדצמבר 78'. דיווחי השגרירות הצביעו על חנויות סגורות ויריות שנשמעות מדי פעם בפעם, התקפות על תחנת משטרה והפרות העוצר הצבאי שהטיל השאה. מאות אלפים יצאו להפגין ברחובות.

 

בשגרירות הבינו אט-אט שנפילת המשטר מתקרבת. במהלך ארבעת ימי מצור שעליהם הכריז השלטון התבקשו הישראלים להישאר בבתים. "ימי המצור עברו במריטת עצבים ובטלפונים רבים של הישראלים כל שעות היממה", נאמר בדיווח שנשלח לירושלים, שפרט את פריסת כוחות האבטחה סביב המוסדות הישראליים. "עדיין לא קיבלנו תשובה אם יהיה אפשר לערוך מטווח מחוץ לנציגות", דיווח הקב"ט.

 

במסמך בסיווג סודי ביותר, שהופץ אז לגורמים בודדים על-ידי יעל ורד, מנהלת מחלקת מזרח תיכון ואגן ים תיכון במשרד החוץ, תיארה ורד את התחזקותו של חומייני והשפעתה השלילית על יחסי ישראל-איראן. "התבטאויותיו של המנהיג הדתי הקיצוני חומייני ביחס לנושא הישראלי הפכו באחרונה לחריפות יותר. ידועה השקפתו שחיילים ישראלים מסייעים לשאה ושישראלים מגיעים לאיראן להחליף את שובתי תעשיית הנפט ועל כן דמם מותר".

  

"היהודים באיראן לא רוצים לזוז"  

בישראל חששו מפגיעה באנשי הקהילה היהודית, שמנתה אז כ-80 אלף בני אדם. "האם עשינו מאמץ שהם יבואו לכאן?" שאל השר זבולון המר את שרי הממשלה בישיבה שהתקיימה ב-7 בינואר 1979. "הלא בשביל זה קמה מדינת ישראל". על כך השיב ראש הממשלה מנחם בגין: "המוסדות הממשלתיים לא פסקו מלטפל בזה, אבל העובדה היא שהם אינם רוצים לזוז. לו יהודי איראן היו מוכנים לעלות ארצה, היינו מעלים אותם באלפיהם. היינו שולחים מטוס אחרי מטוס ומעלים אותם כפי שהחזרנו את מאות משפחות העובדים הישראלים שהיו שם. הוצאנו כמעט את כולם, השארנו רק שלד".

 

ב-16 בינואר הגיע הקץ למשטרו של השאה, שעזב את איראן. הכול היה מוכן לקראת חזרתו של חומייני לארצו. ב-1 בפברואר, אחרי שנים בגלות, נשקו גלגלי מטוסו של חומייני לאדמת טהרן. המברק מהשגרירות בטהרן מעדכן את שידוע באותה שעה לכל אדם בעולם: "חומייני נחת הבוקר בטהרן לקבלת פנים שהוערכה בחצי מיליון עד שני מיליון איש". עוד מדווחת השגרירות כי "המסע נגד הזרים כשבראש ארה"ב וישראל יימשך במטרה להביא לפינוים. יש להניח שגם אל על תיאלץ להפסיק פעילותה בקרוב. קרוב לוודאי שחוקים איסלאמיים יונהגו ביתר נוקשות כבר בימים הקרובים".

 

ההמונים החלו להשתלט על מבנים ורכוש זר. "לידיעתכם הפריצה הבוקר למה שתיארו סוכנויות הידיעות כבניין הנציגות המסחרית הישראלית הייתה לחצר השגרירות ולחדר הקבלה החיצוני", נמסר במברק מבוהל. "לא היו נפגעים, אם תישאלו לגבי העתיד השיבו נא שאינכם יודעים".

 

בניין הנציגות הישראלית, שעליו השתלטו ההמונים, נמסר תוך זמן קצר לאנשי אש"ף. יאסר ערפאת ביקר בטהרן ונפגש עם חומייני. לקט המודיעין של משרד החוץ ציטט ממקורות גלויים את דברי חומייני שלפיהם צבא איראן יילחם בציונות, העם הפלסטיני ינצח וכי אין מקום לציונות ולשגרירות ישראל בטהרן, "ישראל לא תקבל עוד נפט איראני".

 

"הנושא: מילוט אנשינו מאיראן"  

"השלד" שנשאר בטהרן, כדברי ראש הממשלה בגין, מצא עצמו באותם ימים בסכנת חיים של ממש. ישראל ביקשה את עזרתה של ארה"ב בחילוץ אנשיה. מברק תחת הכותרת "מילוט אנשינו מאיראן" תיאר את ניסיונות החילוץ. "בידי השגרירות האמריקנית בטהרן הוראות לעשות הכול כדי לסייע במילוט אנשינו. ההנחיות הן שינסו להטיס אנשינו בעדיפות ראשונה. חייבים לקחת בחשבון שלאמריקנים כרגע אין, חוזר, אין אמצעי קשר מוצפנים. יוקפד שלא נשתמש בקשר גלוי עם אנשינו בכל נושא הנוגע לפינוי".

 

אירג טקיזדה, גורם רשמי במשרד החוץ האיראני, הבהיר לישראלים כי עליהם לצאת מיד מארצו. "מסר שהשר מורה לכולנו לצאת במהירות האפשרית", דיווח השגריר הרמלין בשדר באמצעות המוסד. "היות שאי-אפשר להביא מטוס בשבילנו עלינו להצטרף לאחרים כגון האמריקנים. לשאלתי ענה שיש לראות בזאת ניתוק היחסים. אמרתי שאנו 32 ישראלים, שלפי מיטב ידיעתנו אין יותר. ביקש גם למחר רשימה של כל הישראלים, עיסוקיהם ותצלומיהם. אמרתי שאין ברשותנו תצלומים". הרמלין עצמו סירב להתפנות מטהרן כל זמן שנותרו ישראלים במקום. זמן קצר לאחר מכן דיווח משרד החוץ: "אנשינו הודיעונו מטהרן כי עתה נמסרה להם הודעה כי כולם יפונו מחר".

 

במברק לנשיא ארה"ב ג'ימי קרטר הודה ראש הממשלה בגין לנשיא על עזרתו בחילוץ הישראלים מאיראן. "ידוע לי שהיה זה מבצע קשה ומורכב. היה זה מעשה של ידידות אמיצה בשעה קשה ובנסיבות מסוכנות ואנו לא נשכח זאת". קנדה מונתה על-ידי השלטון החדש כאחראית לייצג את ישראל בכל הקשור לניתוק רשמי של היחסים, ואילו שווייץ ייצגה את איראן בכל הקשור להחזרת נציגים איראנים וכל רכוש איראני שהיה בישראל, כולל הפסקת הזרמת הנפט האיראני לישראל.