פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
התובע הדגיש את הנזק החמור שנגרם לו בשל פיטוריו, בהיותו נכה עבודה בן 61, שהסיכוי שימצא עבודה חלופית קלוש. משכך, עתר התובע לפיצוי של 400 אלף שקל.
בזק טענה מנגד שעד 2007 אכן הייתה שבעת רצון מהתובע, אלא שאז עברה החברה לידיים פרטיות והחלה לבצע בדיקות והערכות עובדים, וגילתה כי התובע מתקשה לעמוד ביעדים וכי לקוחות רבים התלוננו על תפקודו.
לדבריה, הממונים על התובע הביעו את חוסר שביעות הרצון באוזניו, אך משלא חל שיפור בתפקודו הוא זומן לשימוע ופוטר כדין. בזק הכחישה כל קשר בין הפיטורים לתאונה, אשר לטענתה כלל לא ידעה עליה במועד הפיטורים.
השופטת מיכל נעים דיבנר קבעה שגם לפני 2007 נערכו בבזק משובים על העובדים, תפוקותיהם ותפקודם, ובתקופה זו הערכות התובע היו חיוביות ביותר. לא ייתכן, פסקה, שעד 2007 נחשב התובע לעובד מוערך ומצטיין, ולפתע הידרדר תפקודו עד כדי פיטוריו.
השופטת התייחסה לראיות החלקיות והמועטות ביותר שהציגה בזק בדבר תפקודו של התובע ודחתה אותן מכל וכל: "התרשמנו כי הנתבעת ליקטה מן הגורן ומן היקב כל בדל אפשרות לקיומו של פגם בתובע על מנת להצדיק את מעשה הפיטורים, כאשר לנימוקים הרציניים והעיקריים ביותר כפי שעמדו בבסיס החלטת הפיטורים - תפוקות ותקלות חוזרות - לא הוצגה בפנינו ולו ראשית ראיה".
השופטת קבעה כי אמנם לא הוכח שפיטורי התובע קשורים לתביעתו בגין תאונת העבודה, אך החליטה כי בכל זאת מדובר בפיטורים שלא כדין. לדבריה, בזק התנהלה בחוסר תום לב, בין היתר כאשר לא הציגה בפני התובע ובפני בית הדין את הסיבה האמיתית לפיטוריו, ובכך מנעה ממנו את האפשרות להתגונן מפני הטענות כלפיו במהלך השימוע.
לפי השופטת, מדובר בפיטורים שרירותיים לגמרי. היא העירה על התנהלות בזק, אשר הכפישה בקלות יתרה את שם התובע ואת יכולותיו המקצועיות ללא כל בסיס ראייתי. בבואה לאמוד את סכום הפיצוי הראוי, התחשבה השופטת בין היתר בסיכוי הדל שימצא עבודה חלופית, במצבו ובגילו ובעובדה שבזק לא שקלה אפשרות חלופית להעסקתו.
"פיטורים אמנם לעולם יגרמו לפגיעה במפוטר, אך כאשר נלווית להם תחושת עוולת וחוסר הערכה, הנובעת מחוסר יכולת להבין את עילת הפיטורים, הפגיעה מתעצמת באופן משמעותי", סיכמה השופטת וחייבה את בזק לשלם פיצוי בשווי 10 משכורות - 119,600 שקל - בתוספת הוצאות משפט של 3,000 שקל ושכר טרחת עו"ד של 7,000 שקל.