"אני חתום על כרטיס אדי כ-14 שנה, אחרי שיחות בבית וההבנה שאפשר להציל חיים וגם לשפר איכויות חיים הרבה מאוד פעמים. אם אפשר לחתום ולתרום, אני לא מבין למה לא לעשות כך".
"היה לי ברור מאוד מה צריך לעשות. ראיתי שגם ביהדות יש הרבה שתומכים בזה, אנשים בעלי דעה וחשיבות דתית. לא היו לי התלבטויות, להפך - פעם עוד רציתי שכל חייל צה"ל יחתום על הכרטיס, אבל זה מורכב רגשית מדי".
חותמים עכשיו:
"בני המשפחה שלי מודעים להחלטה שלי והם חתומים בעצמם. יש אחידות דעים אצלנו בעניין הזה".
"אני מכיר את 'חזון העצמות היבשות', אז מה נשאר מהמוות אחר כך? ההתייחסות לגופה שלאחר המוות כמשהו בעל ערך היא בעיניי לא יהודית. 'מעפר באת ואל עפר תשוב' - אנחנו יודעים מה קורה בעפר, ויש הפרדה ברורה בין הגוף לרוח או לנפש. אנחנו יודעים מה קורה לאותם איברים בגוף אם לא תתרום אותם".
"צריך לפרסם מקרים של הצלת חיים ותרומה של אנשים. זאת הדרך הכי טובה להעלות את המודעות בציבור, דרך הסיפורים האישיים האלה. זה יעורר הכי הרבה מחשבה מצד אנשים, ואני מקווה שגם יעודד אותם לחתום".
"זה החסד הכי אחרון והכי גדול שאנחנו יכולים לעשות, ואני חושב שהוא מקל על המשפחה שנשארת, מתוך תחושה שאולי את המוות לא בוחרים אבל אם כבר היה מוות - אז הוא לא היה לשווא.
"זאת התרומה הכי גדולה שאפשר לתת, ודווקא לפעולה האחרונה בחיים יש משמעות עצומה בעיניי".