א' היא אשה חכמה. לא לגמרי מבחירה הכנסתי אותה לחיי לפני כמה שנים, בעיצומו של משבר רב משמעות, ומאז היא מנפקת לי בשעות צורך מעצותיה האינטליגנטיות והפרקטיות, שעוזרות לבחון את המציאות העגומה בעין עניינית ומאפשרות תיקון במקום צלילה אל מצולות הייאוש והמועקה. יכולותיה המרשימות בהבנת סיטואציה ופירוקה לגורמים, תוך שהיא מספקת תובנות שדוחפות אותי לתיקון בעשייה במקום לנבירה אינסופית בקשיים, הן הסיבה לכך ששוב ושוב אני מתדפקת על דלתה בתקווה, או בעצם בידיעה, שאצא מחוזקת.
עוד מתכונים בערוץ האוכל:
לאחרונה הציגה בפני א' את מה שנתפס בעיניה ובעיני שותפיה לאסכולה הטיפולית כריטואל כמעט דתי, שהוא להגדרתה התרופה הלא כימית היעילה ביותר נגד דכדוך ודעיכה שהפכו לשגרת חיים: ללמוד לומר תודה! לא תודה של נימוס או הוקרה אמיתית לזולת כזה או אחר, תודה שביני לביני. ולא אחת אלא 60 ביום. כל יום. 60 פעמים ביום לעצור לשנייה לפני פעולה או מחשבה כזו או אחרת ולומר תודה; על דברים מהותיים ומיוחדים, וגם סתם על עניינים שבשיגרה שנתפסים כמובנים מאליהם - תודה שאני עסוקה, תודה שהמקרר מלא, תודה שיש לי מטבח גדול וכיפי, תודה שהאוטו נדלק בבוקר. תודה שיש לי בכלל אוטו, וגם תודה שקמתי בריאה כמובן. ואפשר מדי פעם גם משהו אישי ומהותי יותר. אפילו רצוי.
היישרתי אליה מבט בוחן, מנסה להבין אם זה סוג של בדיחה או התקף רוחניות בגרוש שאיננו אופייני לה כלל. לא. היא לגמרי רצינית. "תנסי, תבדקי, תופתעי כמה פרקטי ומועיל זה יכול להיות גם עבורך".
כשחזרתי הביתה מהפגישה, שקועה כולי במחשבות ובהרבה ספקות, מצאתי במטבח שקית ענקית מלאה בלימונים גדולים, צהובים בוהקים, בעלי ריח נפלא וקליפות עבות, כאלה שנקטפו לא מזמן מהעץ. בירור מהיר עם בני הבית הבהיר שזהו משלוח מאריק ויעל השכנים, שהלימונים המפוארים שלהם הולידו בשנה שעברה את העוגה הזאת וגם את הכבושים האלה.
הבטתי בערימת הלימונים ואמרתי לעצמי: תודה שיש לי לימונים כל כך יפים. תודה שיש לי שכנים כל כך נדיבים. תודה שאני יודעת בדיוק מה מתחשק לי להכין מהם. נשארו רק 57 תודות נוספות. קטן עלי.
אז כמו שאומר הפתגם הנודע והאופטימי (שהרי זו אחרי הכל המטרה בכל רוטינת התודות): אם השכנים מגישים לי לימונים אני עושה מהם טארט לימון.
כשאתם חושבים על טארט לימון בטח גם אתם, כמוני, מדמיינים אינסוף שלבים ומטלות: לשלוף מהמקרר חמאה קרה מאוד, ללוש מהר-מהר שלא יתחמם הבצק, להניח להתקרר ולנוח, לשטח דק-דק בלי שייקרע, להרים לתבנית בלי שייקרע, לאפות עם שעועית/משקולת מעל, להוציא את השעועית, לאפות שוב, לקרר, להכין קרם בלי שיהפוך לחביתה, בלי טעם לוואי של ביצים, לשפוך לתוך הבצק האפוי, לאפות ולקוות שיתייצב. לא תודה, ויתרתי מראש.
חיפוש מהיר העלה מתכון מפתיע, מהיר ונטול סרבולים, שהייתי אולי פוסלת על סעיף אין-סיכוי-שיצליח לולא היה מבית דייוויד ליבוביץ', מהרציניים והאמינים בסצנת בלוגי האוכל בעולם. שף קונדיטור אמריקאי שחי כבר בפריס, עבד שנים במסעדות וגם כתב כמה ספרים מצליחים.
צ'יק צ'אק המסתי חמאה עם סוכר וקצת מים, הוספתי קמח, בחשתי לבצק, שיטחתי בתבנית בעזרת האצבעות בלבד, אפיתי כמה דקות בלי שום עזרים, הכנתי מילוי נפלא שהצליח במכה ראשונה והיה חמוץ ומתוק במידה ונטול טעמי לוואי ביצתיים. בלי שום מאמץ מיוחד יצרתי טארט לימון עדין, פריך, יפה, טעים ובאמת באמת פשוט להכנה. כמובן שהבצק הנפלא והמהפכני הזה יאומץ מעכשיו גם לטארטים אחרים בשלל מילויים.
המרכיבים לתבנית טארט בקוטר 23 ס"מ (או פחות):
לבצק:
90 גרם חמאה, חתוכה לקוביות קטנות
1 כפית שמן צמחי (שאיננו שמן זית)
3 כפות מים
1 כף סוכר
קמצוץ מלח
150 גרם קמח (כוס עם גבעונת)
למילוי:
1 כוס מיץ לימון סחוט טרי
גרידה מ-2 לימונים ללא שעווה
1 כוס סוכר
170 גרם חמאה, חתוכה לקוביות קטנות
4 ביצים גדולות
4 חלמונים גדולים
אופן ההכנה: