פסקי דין מענייניים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
הנאשמים לא הכחישו שרכבו בשביל אבל טענו באמצעות עו"ד עידו יוגב שלא ידעו ולא יכולים היו לדעת שהשביל היה אסור לרכיבה על אופניים.
לדבריהם, השילוט בפתח השביל אמנם הורה שהוא מיועד להולכי רגל, אך לא הוצב במקום כל שילוט האוסר על רכיבה. עוד טענו כי הסתמכו על מפת סימון השבילים שהייתה באתר, שלא נכתב בה דבר על איסור רכיבה על אופניים בשביל זה. לדבריהם, במקום שבו אסור לרכב על אופניים אמור להיות שילוט המציין זאת במפורש. עוד הוסיפו הנאשמים שבשילוט שהוצב במקום שבו פגשו בפקח הופיעה דמות איש עם מקל ותרמיל, ולטענתם, מעידה הדמות כי קיימים מסלולי טיול רגליים ולא על כך שהשביל מיועד להולכי רגל בלבד.
המדינה טענה מנגד שאם השילוט נעדר סימון המתיר מפורשות את הכנסת האופניים לשביל, הרי שהדבר מהווה איסור על הכנסתם ואין צורך בהצבת שילוט נוסף.
השופטת נעם חת מקוב זיכתה את הנאשמים מחמת הספק. היא קבעה שבכניסה לשמורה שממנה נכנסו הנאשמים היה שילוט כללי המציין כי "התנועה מותרת בדרכים ובשבילים המסומנים בלבד", ובתחתיתו ציור האוסר על כניסת מכוניות,
ללא אמירה מפורשת המתייחסת לאיסור רכיבה על אופניים.
משכך, קבעה השופטת, הנאשמים לא יכלו לדעת שמדובר בשביל להולכי רגל בלבד. היא הוסיפה שצריך להיות שילוט הקובע כי מדובר בשביל להולכי רגל בלבד בכל כניסה לשביל כזה, ושעדיף שיהיה סימון מפורש האוסר על רכיבה על אופניים.
עו"ד אושרי בן ישי, העוסק בפלילים ובדיני תעבורה, מסביר שהפקח אשר פגש את הרוכבים בשטח יכול היה למנוע את השתלשלות העניינים המשפטית המיותרת לו רק היה בודק שהשילוט הרלוונטי לא נמצא במקום.
"צדק בית המשפט באומרו כי בעת שרשויות המדינה מעוניינות באכיפת החוק לשם מניעת סכנת פגיעה במטיילים בשמורות הטבע, עליהן לבדוק תחילה אם האזרחים ה'סוררים', שכל חטאם היה ברכיבת אופניים, ידעו שאין באפשרותם לרכב בשביל בו רכבו", מוסיף עו"ד בן ישי.