מה לעשות כשהנוער בוחר חברים גרועים להסתובב איתם?

None

זוכרים שכשהיינו בגיל ההתבגרות היה לנו חבר או חברה שההורים שלנו לא הבינו מה אנחנו עושים איתם? אני זוכר. קראו לו רועי, מושבניק במקור. בגיל 14 ההורים שלו קנו לו אופנוע. אצלם זה נורמלי. גם לעשן זה רגיל. בעיקר סיגריות אבל לא רק. הסתובבתי איתו בערך מהשנייה הראשונה שחזרתי מבית ספר ועד דקה לפני שהלכתי לישון.

 

זוכרים איך הרגשנו כלפי ההורים שלנו אז? ההורים שלי לא ידעו איפה לקבור את עצמם מרוב דאגה. אני זוכר שיכולתי לקרוא את המחשבות שלהם: "שהילד שלנו (של מנהל בית ספר ומורה), יסתובב עם כזה פושטק... מה אם הוא יתחיל לעשן (באמת התחלתי), מה אם הוא פתאום ירצה קעקוע ("על גופתי המתה" כדברי אימא), פירסינג (עשיתי רק בצבא) ומי יודע מה?!" אווווף... לא יכולתי לסבול את זה.

 

לא הבנתי מה הביג דיל?! מה?! הם לא סומכים עלי?!

נשמע מוכר?

 

אז למה אנחנו עושים הקרנה חוזרת של הסרט הזה לילדים שלנו?

משהו לא עובד בגישה הישירה הזאת של להגיד לילדים מה לעשות. "אתה חייב להפסיק להפריע. את מוכרחה להשתפר בציונים. זאת הפעם האחרונה שאני רואה אותך מסתובב עם החבורה הזאת".

 

 

זה לא עובד וזה לא עבד. כי כמה שלא נגיד להם, הם מתנהגים בעיקר כמו החברים שלהם. למשל מתלבשים במכנסיים גדולים עם הרבה כיסים, תחתוני בוקסר חשופים וכובע מצחייה הפוך. בפייסבוק הם לומדים בקלות ללחוץ יחד עם כוווולם לייק על קבוצת חרם שמכריזה "גם אני שונא את...", בטלוויזיה הם סופגים שבשביל להיות מקובלת צריך להיות "פתוחה להכול, אני, שלישייה עשיתי כבר בכיתה י"ב..."(ציטוט מה"שועלים"), בGTA (משחק מחשב) הם נכנסים לדמות העבריין ויורים עם 50 סוגי נשק שונים באנשים שנראים כמעט אמיתיים... את השאר אני מזמין אתכם להמשיך בעצמכם. פשוט לקחת דף ועט ולעקוב במשך יום אחרי כל הדוגמאות שהילדים שלכם נחשפים אליהן.

 

זאת הסביבה שבנינו להם. ועד שלא נבנה אותה אחרת הנוער לא ישתנה. אני מבין שזה קשה, אני מבין שזה לא פשוט, אבל אנחנו לא נברח מזה. נדרש כאן טיפול שורש. אי אפשר להמשיך לכבות שריפ בעוד כמה טיפים להורים. מי אם לא אנחנו ידרוש את טובתם?! מתי אם לא עכשיו נעלה להכרה של כולם את הד-ח-י-פ-ו-ת במערכת ערכים חדשה. לכן אני כותב כאן.

 

אני גם בטוח שזה אפשרי. ורואה את זה קורה יום יום כשאני הולך להדריך נוער כנציג של "תנועת הערבות". הם  מדברים ביניהם במעגלים על העניינים שמטרידים אותם ונעשים רגישים יותר, מודעים לעוצמה של הסביבה עליהם.

פעם אחת צפינו יחד בסרטון על כוחה של הקבוצה. הם היו ה-מ-ו-מ-י-ם מהתלות של היחיד באחרים.

 

 

מחשבות בעקבות שינויי מזג האוויר 

מאת: נירית ליבסמן, עובדת סוציאלית ומתנדבת ב"תנועת הערבות"

 

לפני חודש חזרנו מביקור משפחתי באוסטרליה, אך אם לדייק, חזרנו ממש בערב בו החלה ה-סערה הגדולה שפקדה את ארצנו. בתקופה בה נסענו, היה אמור להיות כבר קיץ, אבל נראה היה כי הוא בושש לבוא. במקום שמש, חום עז ולחות גבוהה, לעיתים קרובות ירדו גשמים, או לחילופין, היה קריר, רוחות נשבו מבלי שירד גשם.

 

לעיתים קרובות מצאתי את עצמי תוהה על ההשפעה שיש למזג האוויר בקצה האחד של העולם, על יתר חלקי העולם ובכללו גם על ארצנו הקטנטונת, והתשובה לשאלה לא איחרה לבוא בדמות הסערה הגדולה שהתחוללה.

 

אמנם, בזכות שיתוף הפעולה של כוחות הביטחון וההצלה יחד עם אזרחי מדינת ישראל, ניצלו חיי אדם רבים, אך הסערה הגדולה שהביאה עמה כמויות גשמים ושלגים בצורה שלא נראתה בארצנו תקופה רבה מאוד, יכולה לחזור שוב ולהיות תקיפה אף יותר ובפריסה ארצית גדולה יותר, ואז נשאלת השאלה, האם מדינת ישראל ערוכה להתמודד עם בעיות שכאלה? האם שירותי הכיבוי וההצלה, חברת החשמל ומערכת החינוך יכולים להתמודד עם זה? ובעיקר, האם אנו יכולים להרשות זאת לעצמנו, לילדנו ולהורינו המבוגרים?

 

 

הדאגה מובילה אותי לבדוק מה קרה למעשה? תשובה לגבי הגורם לשינויים עצמם ניתן לראות בתופעה הידועה "אפקט הפרפר", ביטוי המגיע מתיאוריית הכאוס, המבטא את השינויים הזעירים וחסרי המשקל לכאורה, המתחילים פעולת שרשרת שתוצאותיה אינן ידועות מראש.

 

מחקר שבחן את נדידת העופות הדורסים ואת השלכות נדידה זו על הסביבה החדשה, מהווה דוגמה היכולה להמחיש את משמעות אפקט הפרפר בדמות שינויי מזג האוויר במקום מסוים והשפעתה על כללות העולם.

 

האם אנחנו רק קורבנות פסיביים?

תופעה נוספת שיכולה לשפוך אור על התחוללת הסערה הגדולה שפקדה את מדינת ישראל לפני כחודש, ואשר החלו להתייחס אליה בכובד ראש, היא בתחום יחסם של בני האדם אל הטבע הכללי והשפעתם על הממד האקולוגי.

תחום זה זוכה לתשומת לב מוגברת לאחרונה. ד"ר רלף סיסרון, מדען אטמוספרי אמריקאי ונשיא האקדמיה הלאומית למדעים, מדבר על כך שיחסנו האגואיסטי לטבע הכללי משפיע באופן הרסני ומציג מחקרים על ההתחממות ואת השפעתם של בני האדם על התופעה.

בני האדם ביחסם הבלתי מתפשר וההרסני מוציאים את הטבע הכללי מאיזון, דבר שמוביל לשינויים אקולוגיים קיצוניים, וכדי להשיב את האיזון על כנו, מוטל על בני האדם להתייחס בכבוד ובדאגה לכוח הטבע, שהרי עתיד העולם תלוי בנו בני האדם, ובשביל לשרוד עלינו לעכל עובדה זו ולהתנהג בהתאם.

 

ללמוד לשוט ביחד

בכל מקרה גם כלפי מקור הבעיה וגם כלפי ההתמודדות עימה, בכדי שמשהו ישתנה נצטרך לפעול ביחד בשיתוף פעולה, ממש כמו שהטבע מנסה במצבו המתוקן לתת לנו דוגמה. האם זה אפשרי? ואולי למעשה אין כבר ברירה אחרת? מבחינתי לחכות למבול הבא זה לא אופציה עבורי, מה גם שאנו נמצאים בעידן גלובלי, ובעידן שכזה, "כולנו נמצאים בסירה אחת"...

 

שלומו ועתידו של העולם תלוי בי וברצונם הטוב של כולם לפעול ביחד כמו שמחייבים מצבים של טלטלה, ומה לגביך? האם בהיותך חלק מהשלם, חלק המחובר לאחרים רבים, האם תרצה ללמוד את כללי העולם שמחייבים אותנו לראות את מה שמחבר בינינו ומאפשר הבראה, ובכך למנוע את האסון הבא?