פסקי דין מעניינים נוספים בערוץ משפט ב-ynet:
ראשית הסכסוך בין השניים הייתה בביקורת של הרב יצחק נגד הזמר ציון גולן, לקוח של דהרי, על כך שהופיע במקומות שבהם הייתה הרקדה מעורבת בין גברים ונשים. לאחר זמן מה הגיע דהרי להרצאה של יצחק ובמהלכה צעק לעיני הנוכחים את שאשתו של הרב רקדה במועדון בהופעה של גולן.
על כך ענה לו אמנון יצחק: "אם אשתי רקדה אצלך במועדון - תאריך ימים. אם לא רקדה - לא תאריך ימים". אשת הרב ובנו היו נוכחים בהרצאה, שצולמה והוקרנה באתר האינטרנט "שופר". באמצעות עו"ד אסף חרסט הגישו אשת הרב ובנו תביעה נגד דהרי, בטענה שדבריו מהווים פרסום משפיל ומבזה.
דהרי, באמצעות עו"ד אביב אילון, טען בתגובה שמטרתו הייתה להראות שבני משפחתו של הרב אוהבים את שירתו של ציון גולן וכי אין פסול בריקודים מעורבים. הוא התעקש שדיבר אמת ושלא הוכח שדבריו גרמו נזק. הוא הוסיף שכשם שהרב עצמו עושה שימוש מלא בחופש הביטוי, צועק, מקלל ומגדף, הרי שניסה במעשיו להביע דעתו כי התלהמות הרב נגד הזמר גולן אינה ראויה, ומלמדת על צביעות ודו פרצופיות.
שופט בית משפט השלום בקרית גת, ישראל פבלו אקסלרד, ציין בפסק הדין כי השאלה אם עלולים הדברים להשפיל או לבזות את התובעים צריכה להיבחן בראי החברה שאליה הם משתייכים. במקרה הזה מדובר בחברה החרדית, ואין ספק שטענה להשתתפות בריקודים מעורבים, גם אם הדבר אירע טרם נישואיה, יש בה כדי לבזותה בעיני הציבור שאליו היא משתייכת. הוא הדין לגבי עישון בשבת.
בנוסף קבע השופט אקסלרד שאשת הרב הכחישה שרקדה במועדון של הנתבע והלה לא הצליח להוכיח את טענתו.
לדברי השופט, טענתו של דהרי שלפיה התובעת רקדה במועדון טרם נכנסה לחברה החרדית אינה משנה, כיוון שציבור השומע פרסום כזה או אחר אינו מדקדק בדברים. "דבריו של הנתבע הינם לא יותר מאשר רכילות זולה אשר באה מתוך כוונה - ולכל הפחות מתוך אדישות - לפגיעה ברב יצחק", כתב השופט.
על כן נפסק כי אשת הרב ובנו זכאים לפיצוי של 25 אלף שקל כל אחד בשל הבושה שנגרמה להם. בנוסף ישלם הנתבע שכר טרחת עו"ד של 5,900 שקל לכל אחד מהתובעים.
"פסק הדין פוגע קשות בחופש הביטוי, שמבחנו האמיתי הוא בהגנה על אמירות שאינן מקובלות", אומרת עו"ד יעל פרידמן, העוסקת בדיני נזיקין. "כאשר בית משפט מחייב אדם בדין בקביעה שלא היה בדבריו עניין לציבור, ראוי שיבסס קביעתו תוך יצירת קשר סיבתי בין הפרסום עצמו לזהות הציבור".
במקרה זה, מוסיפה עו"ד פרידמן, תגובותיו המתעניינות של הציבור, כפי שתוארו על ידי התובעים עצמם, מצביעות על כך שבפרסום האמור היה עניין לציבור, מה שיכול היה לעמוד בבסיס טענת ההגנה של הנתבע.