נפסלו נישואי האישה הבוגדת: "הייתה זנות"

אישה נשואה ניהלה רומן ולאחר גירושיה ביקשה להתחתן עם המאהב שלה. אולם בית הדין הרבני קיבל מחוקרים פרטיים תיעוד של הבגידה טרם הגירושים וקבע: "אם נעשה מעשה כיעור, חזקה שהייתה גם זנות"

עו"ד מורן סמון פורסם: 13.03.14, 08:14

בקשת אישה גרושה להינשא לבחיר לבה נדחתה על ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה מתוקף כלל ההלכה "אסורה על בועלה". זאת לאחר שבית הדין עיין בדו"חות של חוקרים פרטיים המעידים לכאורה שהשניים ניהלו רומן עוד כשהיו נשואים לאחרים.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

את המידע והתיעוד של הרומן קיבל בית המשפט מבני הזוג הקודמים והנבגדים של הגבר והאישה. תיקי החקירה כללו תמונות שבהן נצפו בני הזוג מבלים בבית האישה בשעת לילה מאוחרת כשהאורות כבויים, נוסעים יחד ברכב ואף מתנשקים ומתחבקים במקומות ציבוריים.

 

ממצאי החקירה הקשו על בית הדין הרבני לאפשר את נישואי בני הזוג, שכן לפי ההלכה, אישה שבגדה בבעלה אסורה על בועלה. כלומר, ככל שבית הדין ישתכנע כי האישה קיימה יחסי מין עם גבר בשעה שעוד הייתה נשואה, הוא אינו רשאי להתיר את הנישואים של השניים.

 

בית הדין קבע כי לכל הפחות ביצעה האישה "מעשי כיעור", אולם היא התעקשה שאמנם בילתה עם הגבר בזמן שהייתה נשואה, אך לא היו ביניהם יחסי אישות. הדיין, הרב דוד בר שלטון, הציע לה להיבדק במכונת פוליגרף אך היא סירבה בטענה שאינה כשירה לכך מבחינה רפואית.

 

למה שלא תלכי לפוליגרף?

הדיין בר שלטון הסכים שבילוי משותף בשעות הלילה אינו מהווה בהכרח מעשה כיעור, אך הוסיף שסירובה של האישה להיבדק בפוליגרף ללא כל אישור רפואי שיתמוך בכך, וכן התצלומים עם בן זוגה, הביאו אותו לקביעה שהיה בהתנהגותה מעשה כיעור. הדיין הוסיף שאם נעשה מעשה כיעור,

חזקה שהייתה גם זנות.

 

הדיין ציין כי ככל הנראה בני הזוג ניהלו רומן עוד כשהיו נשואים ובילוייהם הציבוריים יצרו "קולות רינה" בסביבתם, כך שנאלצו להתגרש על רקע החשדות לבגידה הכפולה. הוא קבע שיש לאסור את הנישואים, ואיתו הסכימו שני הדיינים האחרים, הרב דניאל אדרי והרב אייל יוסף.

 

בית הדין הבחין במקרה זה בין מעשה כיעור למעשה בגידה. לפי קביעתו, לא כל אישה ששוהה ברשות היחיד עם גבר שאינו בעלה חוטאת במעשה כיעור. אולם במקרה זה, ובהסתמך על ממצאי החוקרים הפרטיים, הגיע למסקנה כי האישה אכן ביצעה מעשי כיעור.

 

ראוי לציין שבית הדין קבע שהחוקרים אינם כשירים להעיד, בין היתר משום שאינם שומרי מצוות, אולם בחר לתת אמון בדבריהם, כי אילו היו דוברי שקר הייתה האישה יכולה לסתור את הממצאים באסמכתאות.