כלי התקשורת בישראל הרבו לדווח בימים האחרונים על השסע העמוק בבית שמש בין חרדים לחילונים, וכמו תמיד הלכלוך הוא זה שצף על פני המים בעוד שהזהב שוקע. משום כך הסיפור הבא שממחיש עד כמה המאחד גדול מהמפריד לא תפס כותרות, אף שיש בו כדי ללמד הרבה על הדאגה והאיכפתיות של תושבי העיר החילונים והחרדים זה לזה.
זאבי ושפרה משתייכים לקהילה החרדית בבית שמש, בה הם מתגוררים ב-15 השנים האחרונות עם שמונת ילדיהם. לפני כעשר שנים אובחן אחד הילדים, גרשון, כאוטיסט עם רמת תפקוד נמוכה. מאז חייהם השתנו מבלי הכר, כאשר ההשקעה בילד סוחטת את שארית כוחותיהם.
המתח ששרר בבית שמש בשבועות האחרונים לא פסח על ביתם, ככל שקרב מועד הבחירות העכירה האוירה והציבור החילוני נתפס כ'אוייב'.
היה זה בעיצומו של יום הבחירות, כשבשעת בוקר מאוחרת, נשמעו דפיקות בדלת הבית. אחד הילדים הציץ וגילה אדם חילוני לא מוכר כשבידיו חבילה. "טאטע אימיצער פון די חילונים קלאפט אין טיר" (=אבא, מישהו מה'חילונים' דופק בדלת) קרא הילד לאביו בחשש. זאבי ניגש לפתוח את הדלת, כשאחריו שמונה ילדים סקרנים.
לעיניהם המשתאות התגלה מתנדב עמותת "יד לילד המיוחד" שביקש למסור לגרשון סלסלה עמוסה בחטיפים ומשחקים לרגל חג הפורים, תוך שהוא מאחל לכל בני המשפחה פורים שמח.
המתח התפוגג באחת, זאבי הזמין את המתנדב להכנס ולהעניק בעצמו את המשלוח לגרשון. החיוכים והשמחה ניכרו על פני כולם, גרשון החל מיד לפרק את המשלוח תוך שהוא מפזר את החטיפים לכל עבר ולילדים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.
זאבי חיבק את המתנדב והודה לו במיוחד על העיתוי המפתיע, "המעשים הטובים הללו מגמדים את כל המחלוקות ומוכיחים שעם ישראל מאוחד, מלוכד ואוהב, תודה רבה לך!", חתם זאבי, ושילח את המתנדב לדרכו אל הילד הבא.