פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
המערערת, בשנות ה-40 לחייה, נשואה ואם לשלושה ילדים, עבדה בין השנים 2007-1998 כפקידה בלשכת השירות בירושלים. במסגרת תפקידה היה עליה להפקיד כספים של לקוחות בחשבון הבנק של לשכת המסחר, ולהציג ללשכה את חשבוניות המס שהונפקו. אלא שבפועל היא לא הפקידה את כל הכספים והציגה רק חלק מהחשבוניות.
אחרי שמעשיה נחשפו היא פוטרה מעבודתה ללא פיצויים והשיבה סכום של 30 אלף שקל. במקביל, בית משפט השלום בירושלים גזר עליה עונש מקל של עבודות שירות ומאסר על תנאי, תוך התחשבות בעובדה שאין לה עבר פלילי ובהליך שיקום שעברה. היא עדיין התקשתה לקבל את גזר הדין וערערה למחוזי בטענה שההרשעה עלולה לפגוע בעתידה.
לדבריה, היא פנתה ללימודי חינוך לגיל הרך ואמורה לסיים את התמחותה ולקבל הסמכה בקרוב. היא הוסיפה שכתב האישום נגדה הוגש באיחור ניכר של שלוש שנים שבהן השתקמה.
השופטים יעקב צבן, רפי כרמל ורבקה פרידמן-פלדמן הדגישו את חומרת המעשים שבהם הורשעה הנאשמת. הם ציינו שהיא מעלה באמון שנתנו בה מעסיקיה ובמשך שנים הצליחה להערים עליהם ולגנוב כספים עד שהפך הדבר לחלק בלתי נפרד מחייה.
מה שהפסיק את מעשיה הייתה העובדה שנתפסה ולא החלטה יזומה שלה.
אף שהמערערת הודתה במעשים והשיבה חלק מהכספים שגנבה, קבעו השופטים שהרשעתה מתחייבת מפאת האינטרס הציבורי המצריך הרתעת עובדים מפני מעילה באמון מעסיקיהם. הם קבעו שבמקרה זה לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את ביטול ההרשעה.
עו"ד קובי מרגולוב, העוסק בדין הפלילי, מסביר שעמדתו הנחרצת של בית המשפט מלמדת על האופן ומידת החומרה שבה מתייחסים לעבירות של גניבה ממעביד, במיוחד אלו שנפרסו על פני מספר שנים ונפסקו רק בשל חקירה משטרתית שלא ביוזמת הנאשמת.