המסורת התימנית לרישום נכס עמדה למשפט

גבר שהלך לעולמו הוריש את הבית המשפחתי לאחד מבניו. האלמנה פנתה לבית משפט ודרשה מחצית מהזכויות. לטענתה: רק מטעמי כבוד ובהתאם לנוהג העדה התימנית נרשם הנכס על שם בעלה המנוח בלבד

עו"ד מגי הלפרין פורסם: 03.04.14, 08:34

מאבקי ירושה בין אחים הם דבר שכיח, אבל עימותים מסוג זה בין הורים לילדים יגרמו לכל שופט או שופטת לנוע באי נוחות בכסא. סכסוך בין אלמנה בת 80 לבין בנה על בית המשפחה הוביל לתביעה בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת: בצוואתו הוריש האב את הבית לאחד מבניו, אולם האם – שעדיין מתגוררת בו - תבעה לרשום מחצית מהנכס על שמה מחשש שהבן מתכוון לנשל אותה.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

האם טענה בבית המשפט שהיא גרה בבית 50 שנה, עוד מאז היה צריף, ורק מטעמי כבוד ובהתאם לנוהג העדה התימנית נרשם הנכס על שם בעלה המנוח בלבד. באמצעות עו"ד טל איטקין היא טענה שכל חייה הכניסה כספים למשק הבית המשותף ותרמה להשבחת הנכס, שבינתיים הורחב ושופץ.

 

הבן טען באמצעות עו"ד יעקב סידי שהבית נרכש על ידי סבו וכי אמו לא תרמה דבר לקנייתו או לשיפוץ. הוא הוסיף שהוריו קיימו הפרדה רכושית מלאה ומעולם לא ניהלו חשבון בנק משותף. לדבריו אמו צברה לעצמה מאות אלפי שקלים, מה שמעיד שלא שיתפה את רכושה עם אביו המנוח.

 

"הכל היה של שנינו"

השופטת רונית גורביץ קיבלה את טענות האם. היא קבעה שאמנם לא הוכח מאילו כספים נרכש הנכס והושבח, אולם חזקת השיתוף חלה על בני הזוג. המשמעות היא שאם השניים ראו בבית נכס משותף, הרי שהוא כזה.

 

השופטת קיבלה את גרסת האם שלפיה "הכול היה של שנינו", וציינה שניכר שהאישה עבדה והשקיעה ממרצה בטיפוח הבית ובגידול ילדיה. האווירה הכללית בבית הייתה של מאמץ משותף, אף שלבני הזוג לא היה חשבון משותף.

 

"התובעת והמנוח ראו בנכס שבו נמצאת דירתם מקשה אחת משותפת לשניהם", הוסיפה. היא פסקה שהאם זכאית למחצית הזכויות בנכס והבן חויב בהוצאות משפט של 40 אלף שקל.

 

פסק הדין מתיישב עם "עיקרון על" שמבסס בית המשפט לענייני משפחה בשנים האחרונות: דירת המגורים המשותפת של בני זוג הוכרה כגולת הכותרת של השיתוף הרכושי, ולשני בני הזוג זכויות בה גם אם הייתה רשומה רק על שם אחד מהם.