שירה: "בקברט אימים בנאלי נועדתי לשחק"

"וכשרדפוני הכלבים וחיילים סדירים/ עלי הצביעו והלשינו אנשים תמימים/ בסכין חדה חרטתי פרצוף ליצן צוחק/ הרודפים עוד ממשיכים בציד בלילות/ מסתתר עמוק בכוך ובמחילות". שירה מאת יונתן ברקאי

התיבה המזמרת

בְּתוֹךְ תֵּבָה סְגוּרָה

מִדְגָּם חֶלְקִי אַךְ מְיַצֵּג

שֶׁל חַבָּלוֹת וּפִגּוּעִים:

בִּכְיוֹ שֶׁל יֶלֶד מְבֹעָת,

חִרְחוּר שֶׁל הַנּוֹטֶה לָמוּת,

אֶנְקַת כָּבוֹד נִרְמָס,

שִׁירַת פָּלִיט אֲשֶׁר נִצַּל -

וְאִמִּי אוֹמֶרֶת: "אַל תַּגְזִים,

זֶה כִּשָּׁלוֹן חָזָק מִמֶּנִּי",

בְּעוֹדִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ

וּמְחַכֶּה לִשְׁעַת מוֹתָהּ.

וַתְּזַמֵּר לָהּ הַתֵּבָה

פִּזְמוֹן דָּמִים עַל יְשׁוּעָה.

 

סינמה שואה

וְשׁוּב כִּכָּר לְמִצְעָדִים.

סְבִיבָהּ בָּתֵּי קוֹלְנוֹעַ, כּוֹכָבוֹת

אֲהוּבוֹת עַל הַפִיהְרֶר:

פּוֹלָה נֶגְרִי, אוֹלְגָה צֶ'כוֹבָה,

וְעַכְבְּרוֹשׁ הָעִיר, "הַיְּהוּדִי זִיס".

וְגַם אֲנִי עַכְבָּר קָטָן

הַמִּתְחַזֶּה לְנָמֵר, מִסְתַּתֵּר בְּצֵל

הַצְּלָב שֶׁל הַמּוֹשִׁיעַ - מַבִּיט בִּיהוּדֵי הַגֶּטוֹ

נִשְׂרָכִים בְּצִדֵּי הַכִּכָּר;

בַּצַּד, חַיָּל גֶרְמָנִי.

מֵעָיו שְׁפוּכִים וּמַבָּטוֹ מִתְחַנֵּן

לְעוֹד חֶמְלָה. לֹא אֶשְׁכָּחֵהוּ לְעוֹלָם.

 

פְריץ, עטלף וכנף אחת תלושה

עַל מַדְּפֵי צַעֲצוּעִים

הַבַּרְוָזוֹן שְׁמוּט כָּנָף

נִרְמָס בְּטֶלֶף קַרְנַף,

אֶת הַפֵיָה טוֹבַת הַלֵּב

מַפְחִיד עַד מָוֶת עֲטַלֵּף,

וּמִין מִפְלֶצֶת אֲיֻמָּה

בָּלְעָה אֶת חַסְיָה הַבֻּבָּה;

חַיָּל עִם נֶשֶׁק וּשְׁמוֹ פְרִיץ

לְיַעְנְקְל הַלֵּיצָן מַרְבִּיץ,

ולּטְאָהָ מרְֻשּעָׁהָ

לַבַּרְבּוּרוֹן כָּנָף קָרְעָה;

זַעֲקַת צַעֲצוּעִים

אֵין מְבִינִים וְאֵין שׁוֹמְעִים,

וְאִישׁ גַּם לֹא מֵבִין מַדּוּעַ

כֹּה מַר גּוֹרַל הַצַּעֲצוּעַ;

וְהַיְלָדִים, מַה לַּעֲשׂוֹת,

מְשַׂחֲקִים בְּמִלְחָמוֹת.

 

בלדה על חסיה הבובה

אֵיפֹה הִיא חַסְיָה, דְּמוּת רְפָאִים,

וְלָמָּה בְּגָדֶיהָ הָפְכוּ צְהֻבִּים.

שְׂרוּלִיק הַלֵּיצָן מִתְיַפֵּחַ מָרָה

שְׁקוּפוֹת הַדְּמָעוֹת עַל לֶחְיוֹ הַקָּרָה,

גְרֶטְכֶן אוֹמֶרֶת: אַתָּה חַלַּשְׁלוּשׁ

וּפַרְצוּפְךָ רַק עָגְמָה וְיֵאוּשׁ!

אֵיפֹה הִיא חַסְיָה, דְּמוּת רְפָאִים,

עַל חָזָהּ טְלַאי צָ ֹהב

שֶׁיְּזַהוּ אוֹיְבֶיהָ בָּרְחוֹב.

 

בקבר לא משחקים

בֻּבּוֹת זְרוּקוֹת בְּכָל פִּנָּה

בֻּבָּה פְּצוּעָה, בֻּבָּה נָכָה

אַחַת סְמַרְטוּט, שְׁנִיָּה בְּלִי רֹאשׁ

בֻּבָּה פָּגַע בָּהּ עַכְבְּרוֹשׁ

בֻּבָּה שְׁמוּטָה, לְלֹא חַיִּים

בֻּבָּה שֶׁבָּהּ מִתְעַלְּלִים

בֻּבָּה זְקוּקָה לִקְצָת לִטּוּף

וְלֹא פְּצָעִים בְּכָל הַגּוּף.

אוּלַי רָצְתָה לְהִתְבַּיֵּת

אַךְ הַכל סְבִיבָהּ חָרַב וָמֵת

וּמִסְתַּתְּרוֹת כָּל הַבֻּבּוֹת

בַּעֲרֵמָה שֶׁל מַצֵּבוֹת.

 

מיוזיקל

לשַּׁואָֹה

יִתְרוֹנוֹת בְּרוּרִים:

הַשִּׁירָה עוֹלָה יָשָׁר לַשָּׁמַיִם,

הַכוֹרֵיאוֹגְרַפְיָה לֹא דּוֹרֶשֶׁת סִגְנוֹן,

פַּעֲלוּלֵי הֶעָשָׁן בָּאִים בְּטִבְעִיּוּת,

הַגּוּפוֹת נִשְׁפָּכוֹת מִן הַפְּתָחִים בְּחֵן מְרֻשָּׁל

וַאֲפִלּוּ סֵדֶר הַהִשְׁתַּחֲווּת קָבוּעַ.

 

ביוגרפיה של מעגל רפאים

בְּקַבָּרֶט אֵימִים בָּנָאלִי נוֹעַדְתִּי לְשַׂחֵק,

מַחְלִיף אִפּוּר וְתִלְבּוֹשׁוֹת בְּקֶצֶב מְסַחְרֵר

בְּסַכִּין חַדָּה חָרַטְתִּי פַּרְצוּף לֵיצָן צוֹחֵק.

בַּוְּרִידִים פְּחָדִים שָׁטִים וְלֵב נָמֵק

מְפַזֵּם אֶת פִּזְמוֹנִי בְּלַהַט מִדַּבֵּק,

בְּקַבָּרֶט אֵימִים בָּנָאלִי נוֹעַדְתִּי לְשַׂחֵק.

וּכְשֶׁרְדָפוּנִי הַכְּלָבִים וְחַיָּלִים סְדִירִים

עָלַי הִצְבִּיעוּ וְהִלְשִׁינוּ אֲנָשִׁים תְּמִימִים,

בְּסַכִּין חַדָּה חָרַטְתִּי פַּרְצוּף לֵיצָן צוֹחֵק.

הָרוֹדְפִים עוֹד מַמְשִׁיכִים בַּצַּיִד בַּלֵּילוֹת

מִסְתַּתֵּר עָמֹק בְּכוּךְ וּבִמְחִלּוֹת,

בְּקַבָּרֶט אֵימִים בָּנָאלִי נוֹעַדְתִּי לְשַׂחֵק.

בְּסַכִּין חַדָּה חָרַטְתִּי פַּרְצוּף לֵיצָן צוֹחֵק.

 

*

 

אֲנִי יוֹדֵעַ

שֶׁלֹּא יִשְּׂאוּ אַחֲרַי הֶסְפֵּדִים,

שֶׁלֹּא יְצַיְּנוּ שָׁנָה לְמוֹתִי,

שֶׁלֹּא יִקְרְאוּ עַל שְׁמִי רְחוֹב,

גַּם לֹא סִמְטָה אוֹ בֵּית תַּמְחוּי.

לֹא יַגִּידוּ שֶׁהָיִיתִי פֶּרַח, עָצִיץ, מִשְׁתָּלָה,

לֹא יֹאמְרוּ שֶׁבְּמוֹתִי צִוִּיתִי לָהֶם אֶת הַחַיִּים,

אִישׁ לֹא יַעֲשֶׂה עָלַי מֶחְקָר,

לֹא יַחְתֹּר לְדוֹקְטוֹרָט;

אִישׁ לֹא יִזְכֹּר שֶׁשָּׂרַדְתִּי, נִצַּלְתִּי,

הִכְנַעְתִּי אֶת הַגּוֹרָל,

לֹא יַחְשְׁבוּנִי לִנְשָׁמָה מִתְגַּלְגֶּלֶת.

לֹא יְחַפְּשׂוּ אוֹתִי בְּגוּגֶל

אוֹ בַּדַּפִּים הַמִּתְפּוֹרְרִים שֶׁל הַסּוֹכְנוּת הַיְּהוּדִית,

גַּם לֹא בָּרְשִׁימוֹת הַקְּבוּרוֹת שֶׁל יָד־וָשֵׁם.

הָיִיתִי וְהִתְעוֹרַרְתִּי.

 

שירים אלו לקוחים מתוך ספרו של יונתן ברקאי, ,באווירה הפסטורלית של בית העלמין", שראה אור לאחרונה בהוצאת אבן-חושן. ברקאי, יליד 1935, חי ויוצר בתל אביב. זהו ספר שיריו השני הרואה אור בעברית. קדם לו "דוח קצר" (2010). ברקאי פירסם גם שלושה ספרי שירה מתורגמים לפולנית (הוצאת ורסט, לובלין) שזכו לביקורות אוהדות.