מילים לילדה שהייתי בשואה

רק תמונות בודדות נשארו. ילדונת מסיעה דובי בעגלה. פעוט ושלוש אחיותיו בשמש. ילדה בבגדי בלט חולמת על עתיד של בלרינה. שני אחים ואביהם המביט בהם באהבה. תשעה ניצולי שואה נכנסו אל תוך תמונות ילדותם, לרגע אחד קיים ולא קיים, כדי לומר לילדים שהם היו אז: תראו, אחרי הכול אנחנו עדיין כאן. פרויקט צילומים מיוחד, מתוך מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"

אחיותיי האהובות, כמה צדקו אלה שהטיפו לנו לעלייה לארץ. כואב הלב על אלה שלא נשמעו לקריאה. כל כך הרבה בני משפחה שלנו לא יחזרו מהתופת, אבל תדעו שאנחנו נשרוד את הלא ייאמן הזה. קרה לנו נס, בעצם כמה נסים.

 

שם: דוד פרנקל. גיל: ‭.77‬

נולד ‭1936-ב‬ בעיירה על גבול הונגריה-סלובקיה שהיו בה 20 אלף יהודים. במרס ‭,1944‬ עם כיבוש הונגריה, הייתה העיירה אחד המקומות הראשונים שמהם נשלחו יהודים להשמדה. רוב המשפחה נכחדה באושוויץ. בספטמבר 1945 עלה לארץ עם אחיו מרדכי. שירת במשך 58 שנים כשופט צבאי. היום: חי בירושלים, נשוי לדידה לבית ליפשיץ, אב לשלושה וסב ‭12-ל‬ נכדים.

 

 

את ילדה מתוקה, לא מנחשת מה עלול לקרות לך. אבל תשמרי על עצמך. זכרי שתמיד-תמיד צריכים להיות זהירים כי הגורל הוא דבר מתעתע.

 

שם: דליה גביש. גיל: ‭.76‬

נולדה ‭1937-ב‬ בחיפה. במאי 1939 נסעה עם אמה לביקור אצל קרובי המשפחה בעיר טרנוב שבפולין ונלכדה שם עם פרוץ המלחמה. האם ובתה שהו שלוש שנים בגטו המקומי, נכלאו בבית הסוהר, ורק בספטמבר 1945 הצליחו לשוב ארצה. היום: חיה בחיפה, גרושה, אם לשלושה וסבתא לעשרה נכדים.

 

 

אבא ומריון האהובים, המקום שלכם הוא בארץ, לא בשום מקום אחר. האנטישמיות רק הולכת ומתחזקת - אל תחכו שם. יש לכם לאן לבוא.

 

שם: פרופ' דב וייסברג. גיל: ‭.85‬

נולד בלבוב שבפולין ‭1929-ב‬ בשם ברוניסלב וייסברג והיה בן עשר בפרוץ המלחמה. במשך שנתיים התחזה לפולני-נוצרי ובהמשך נדד בין 18 מקומות מחבוא שונים. באוקטובר ‭,1944‬ במשקל 28 ק"ג, הסגיר את זהותו כי חשב שמוות ברעב יהיה ממושך וקשה יותר. הועבר למחנה סלקציה ומשם למחנה פליטים, ושם הצילה אותו סטניסלבה ויארצ'וק, פולנייה המוכרת כיום כחסידת אומות העולם. שוחרר ‭1945-ב‬ ועלה לארץ ‭.1950-ב‬ היום: חי ברחובות, נשוי ("‬אני תמיד אומר לילדים שלי שהניצחון שלנו על הנאצים זה שלכל אחד מנכדינו יש את הסבתא הכי טובה בעולם. גם אשתי ניצולת שואה מסלובקיה"),‬ אב לארבעה וסב ‭12-ל‬ נכדים.

 

 

 

זה לא ייאמן ששרדת, שנשארת בחיים. הרי כבר היית בקרמטוריום, ילדה קטנה, צנומה, שתי רגליים עצמות, והצלחת לעבור את זה, לשרוד את הנורא מכול, את הקור העז ואת השלג הכבד של פברואר 1944, ולחיות, לעלות לארץ, ושבעים שנה אחר כך את עדיין כאן, שורדת, עם כל הקשיים שבדרך.

 

שם: קתלין שוורץ. גיל: ‭.78‬

נולדה כקתלין ריינר בברטיואויפלו שבהונגריה ב-1936. ‬‭,1944-ב‬ כשהגרמנים פלשו להונגריה, שהתה בגטו ומאוחר יותר הועברה למחנה מאוטהאוזן, ושם עברה ניסויים קשים תחת ידיו של ד"ר אריברט היים, שנודע כרופא המוות של המחנה. רוב משפחתה נספתה באושוויץ. שוחררה ‭4-ב‬ במאי 1945 ועלתה ארצה ב-1957.‬ היום: גרה בחיפה. פנסיונרית של רכבת ישראל ומאז פרישתה מקדישה את חייה לשיפור חייהם של ניצולי שואה בהתנדבות. אלמנתו של שטפן שוורץ, שנפטר לפני 27 שנה. "לא זכיתי להיות אמא בגלל הניסויים הרפואיים שעברתי".

 

 

הילדות שנלקחה ממך, הילדות שלא זכית לחיות, עוד תשוב אליך. אתה תזכה לחוות אותה דרך עיני הילדים שלך, ובעיקר דרך הנכדים שעוד ייוולדו לך.

 

שם: צבי צידון. גיל: ‭.81‬

נולד כהרמן צ'ובטרו בבוקובינה צ'רנוביץ ‭.1933-ב‬ הוא נדד מגטו צ'רנוביץ למחנה טרנסניסטריה ובגיל שמונה הגיע בטרסנפורט למחנה ברשאט. שוחרר באפריל ‭,1944‬ עם כניסת הרוסים לאוקראינה. עלה לארץ ‭.1959-ב‬ היום: חי בירושלים, נשוי לרחל, אב לארבעה וסב לתשעה נכדים ועוד אחד בדרך.

 

 

לפני הכול, תדעי שכדאי היה לשרוד את כל הזוועות, על מנת להגיע בסופו של דבר למדינה עצמאית של היהודים. למרות הסבל שעוד צפוי לך, למרות שהמשפחה שלך לא תשרוד את המחנות, כדאי לך לשרוד.

 

שם: יונה לקס. גיל: ‭.83‬

נולדה בפולין ‭.1930-ב‬ בפרוץ המלחמה, כשהייתה בת תשע, נלקחה עם משפחתה לגטו לודג',‬ ושם שהתה עד חיסול הגטו והועברה לאושוויץ. היא שרדה את צעדת המוות, עברה בין מחנות נוספים בגרמניה עד לשחרורה ‭8-ב‬ במאי ‭.1945‬ עלתה לארץ ‭.1948-ב‬ היום: חיה בתל-אביב, אלמנתו של יהושע, אם לשלושה וסבתא לשישה נכדים.

 

 

את תעברי את זה ויום אחד יהיו לך נכדים, ולמרות הזוועה שאני לא מאחלת לאף ילד לעבור, תמשיכי הלאה, תזרמי קדימה ותהיי מאושרת עם המשפחה הנפלאה שלך. אני רוצה שתדעי שניצחתי, שניצחנו, גם כילדה וגם כאישה בוגרת, שזכתה להינשא ולהביא ילדים ונכדים

 

שם: פנינה סגל. גיל: ‭.76‬

נולדה כפנינה קלושינר ‭1938-ב‬ בלודג' בפולין, והייתה בת שנה וחצי כשפרצה המלחמה. שוחררה ממחנה בירקנאו בגיל שש וחצי ועלתה ארצה בנובמבר ‭.1947‬ היום: חיה ברמת-גן, נשואה לדן, אם לשלושה וסבתא לעשרה נכדים.

 

 

 

 

אנחנו עומדים פה יחד, רגע אחרי השחרור בבודפשט, אבל אני אפילו לא זוכר שהכרתי אתכם. מה עלה בגורלכם? הייתי רוצה שתדעו שאחרי כל התופת שעברתי, הצלחתי לחיות וזכיתי להקים משפחה בארץ ישראל. זה הניצחון הפרטי שלי ואני מאוד גאה בו.

 

שם: מרדכי (מוטקה) ויזל. גיל:‭.85‬

נולד בסטו-מארה (סאטמר) שבהונגריה ‭.1930-ב‬ בגיל עשר, כשפרצה המלחמה, נלקח לגטו ואחר כך למחנות. ‭24-ב‬ במאי ‭,1944‬ כשהיה כמעט בן ‭,15‬ הגיע לאושוויץ. שוחרר ‭8-ב‬ במאי 1945 ועלה לארץ שנתיים מאוחר יותר, בגיל ‭.17‬ היום: מתגורר בירושלים, נשוי לאסתר ברקו, גם היא ניצולת שואה, אב לשני בנים וסבא לשמונה נכדים ולשתי נינות.

   

אף פעם אסור להישבר. צריך לשמור על תקווה ואמונה בעצמך. לא להיכנע. הנה: רצו להשמיד אותנו אבל אנחנו כאן, זה הניצחון שלנו. שלי ושלך.

 

שם: ברטְ בדיחי. גיל: ‭.82‬

נולדה כברט אלז ‭1932-ב‬ בליון שבצרפת. הוריה נלחמו בשורות הרזיסטנס,

 ובין 1941 ‭1944-ל‬ הוסתרה לבדה בכפר בסבואה שבאלפים. גם ההורים שרדו, ולברט יש אחות שנולדה אחרי המלחמה. עלתה לארץ ‭,1956-ב‬ היום: חיה בירושלים, אלמנתו של בן ציון בדיחי משושלת בדיחי הידועה, אם לשניים וסבתא לתשעה נכדים, שאחד מהם נהרג בקרב בבוקעתא במלחמת לבנון השנייה. לפני שבוע נולדה לה נינה שלישית והנין הרביעי בדרך. עובדת ביד ושם כמעט 20 שנה וממקימי ארגון "עלומים‭,"‬ המאגד ילדים יהודים שהוסתרו בצרפת בימי השואה.

 

פרויקט הצילומים מתפרסם היום במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"