פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
המדינה שילמה לאברך גמלה בין השנים 2001 ל-2009, אלא שמעקב של חוקרת פרטית הצביע על כך שהוא נעדר מהכולל שעות רבות ואף ניהל במקביל מדרשה לבנות, בין השאר בשעות שבהן אמור היה ללמוד בכולל. המדינה הפסיקה את העברת הגמלה לכולל עבור האברך והגישה נגדו תביעה בדרישה שישיב לה את ששולם לו.
הנתבע טען מנגד כי הוא לומד בכולל באופן סדיר וקבוע, והדבר הוכח בביקורת שערך משרד הדתות. עוד טען שהצהרתו לא הייתה ליום לימודים שלם. הוא הוסיף שתפקידו כמנהל המדרשה מבוצע החל מ-1997 בהתנדבות, ללא כל תמורה או טובת הנאה, ומבלי שנפגעו שעות למידתו בכולל.
השופטת מרים ליפשיץ-פריבס הזכירה שתכליתה של גמלת הבטחת הכנסה היא להבטיח קיום מינימלי בכבוד לכל אדם שאין לו הכנסה, גם אם בשל לימודים תורניים, אלא שחובה עליו למסור כל מידע העשוי להשפיע על זכותו לגמלה או על שיעורה.
לדבריה, הנתבע לא הביא ראיות התומכות בטענותיו שנכח בכל שעות הלימוד בכולל, ועל פי תצהירו ההפך הוא הנכון: הוא נכח במדרשה בכל יום, לאו דווקא בשעות הערב, שכן התפקיד "מחייב אותי להיות נוכח בכל רגע נתון שבו אני נדרש לעניין דחוף ו/או פיקוחי הקשור למדרשה".
אף שהנתבע לא קיבל שכר או טובות הנאה מהמדרשה, אין כדי לפטור אותו מהתחייבותו ל-35 שעות שבועיות בכולל, שזיכו אותו בגמלה, או מאחריותו לדווח למדינה על תפקידו במדרשה וצמצום שעות הלימוד בכולל עקב זאת. בנסיבות אלו פסקה השופטת שיש לקבל את גרסת המדינה.
עו"ד יפית מנגל, העוסקת במשפט מנהלי וביטוח לאומי, טוענת שהסמכות העניינית הייחודית לדון בכל עניין הנוגע ונובע מחוק הבטחת הכנסה היא של בית הדין לעבודה בלבד, ודי בזאת כדי להגיש בקשה לביטול פסק הדין: "עם כל הכבוד הראוי, נדמה שבית המשפט החמיר באופן קיצוני עם האברך, שנסיבות בריאותו אינן מאפשרות לו לפרנס את משפחתו. מה גם שהדרישה ל-35 שעות שבועיות אינה נובעת מהוראות החוק, אלא היא בגדר 'הנחייה' שאינה מחייבת את בית המשפט".
לדברי עו"ד מנגל, כיוון שהאברך קיים אורח חיים של "תורתו אמונתו", ולא התקיים מהכנסה אחרת, הרי שתכלית החוק מתקיימת, וגם העובדה שניהל בהתנדבות מדרשה לבנות צריכה הייתה להיזקף לזכותו ולא לחובתו.