"לא לקחתי תרופות - ואושפזתי בכפייה במחלקה סגורה"

במצב שבו יש סכנה - האדם מאושפז בכפייה?

לא מדויק. אשפוז בכפייה נשמר למצבי קיצון שבהם יש מצב נפשי עם בוחן מציאות או שיפוט לא תקינים, כשיש סכנה ממשית, וכמובן כשההתנהגות המסוכנת קשורה למצב הנפשי. קריטריון נוסף הוא סירוב לקבל טיפול.

אשפוז זה דבר כל כך רע, אז למה לעשות את זה למישהו?

גם זה לא מדויק. יש אנשים שמתארים אשפוז כחוויה רעה, אפילו רעה מאוד ונוראית, הכרוכה בפגיעה ובהשפלה. אבל יש רבים שהאשפוז חולל עבורם מהפך, ממצב ארוך של הידרדרות נפשית וסימנים קשים ומכבידים לכיוון של פתרון אחר, למגמת שיפור. אלו מספרים על נקודת מפנה שחלה בזכות האשפוז. יש כאלה שאשפוז עבורם הוא מקום שבו הם חשים ללא מחויבות, מעין פסק זמן להתארגנות מחדש.

מה ההבדל בין מחלקה סגורה לפתוחה?

במחלקה סגורה אין יכולת לצאת מהמתחם הסגור בבית החולים. במחלקה פתוחה יש סדר יום ופעילות, אך האדם חופשי להסתובב היכן שרוצה.

אם התשאפזתי מרצוני ושיבצו אותי במחלקה סגורה, אני לא יכול לצאת?

נכון, עד שתועבר למחלקה אחרת. עם זאת, בעת אשפוז מרצון זכות המתאשפז לבקש העברה למחלקה פתוחה או להשתחרר, ואם אין סיבה לאשפוז בכפייה - הוא ישוחרר.

אשפוז בכפייה נשמר למצבי קיצון (צילום: shutterstock)

אין אפשרויות אחרות חוץ מאשפוז?

ישנן אפשרויות נוספות, חלקן מעולות. האפשרות העיקרית היא מחלקת יום, במחלקות שונות ברחבי הארץ המשמשות כמרפאה מתוגברת במשך חמישה ימים בשבוע. במחלקות אשפוז היום שאני מכיר וממליץ עליהן יש מגוון רחב של טיפולים לאורך הבוקר, כולל טיפולים קבוצתיים ופרטניים. הטיפול מסתיים בצהריים והמטופל שב לביתו עד למחרת. אני "גדלתי" מקצועית במחלקת היום ברמת חן, כך שאני משוחד כשאני אומר שלדעתי היא אחת המחלקות הטובות בישראל.

מהו אשפוז בית?

זהו מערך מתוגבר של טיפול מרפאתי. אדם יכול להגיע לטיפול כמה פעמים בשבוע במרפאה, ובין לבין להיעזר במדריך המלווה אותו בביתו ובהשגחת המשפחה. טיפול כזה יכול להוות תחליף לאשפוז כשאין סכנה, אך הוא לא מתאים לכל המקרים ודורש התגייסות של המשפחה והסביבה המיידית של המטופל.

האם אני יכול לבחור בית חולים להתאשפז בו?

נכון להיום, ניתן לפנות לבית חולים לפי אזור המגורים בלבד, ונראה אם הדבר ישתנה עם הרפורמה בבריאות הנפש.

מה בכלל עושים באשפוז?

אשפוז מרכז את הטיפול במקום אחד, ומוסיף עליו השגחה סביב השעון. לרוב יש מפגש יומי עם מטפל, מעקב פסיכיאטרי עם היכולת לשנות תרופות מדי יום, וכאמור השגחה.

אתה ממליץ על אשפוז?

כשצריך כן, וכשלא צריך - לא. אשפוז הוא לא תמיד הפתרון הכי טוב הקיים, אבל במקרים אחרים הוא מתחייב ממש, בעיקר אם יש סיכון. כשאדם מעדיף לא להתאשפז, לטעמי צריך לנסות לסייע לו להחזיק כמה שאפשר במסגרות מרפאתיות מתוגברות, אם ניתן.

ומה לגבי אשפוז בני נוער וילדים?

לצערנו הרב, לעתים אין ברירה ונדרש אשפוז גם בגילאים צעירים. קיימות מחלקות ספציפיות לילדים או לנוער.

באתי לאשפוז ולא קיבלו אותני כי אמרו שזה קשור לסמים. מה עושים?

לגבי מצבים נפשיים הקשורים לשימוש בסמים ובאלכוהול, קיימות מחלקות ייעודיות הנקראות "מחלקות לתחלואה כפולה". אלה אמורות לתת מענה למצבים כאלה, אך הן לא קיימות בכל בית חולים. כדאי להזכיר כי קיימים שירותים מרפאתיים הן של משרד הבריאות והן של משרד הרווחה לנושא זה, ואף מספר לא מועט של מסגרות פרטיות.

ומה עם הפרעות אכילה?

גם במקרים כאלה יש מחלקות ייעודיות (נכון להיום מעט), שבהן הטיפול אינטנסיבי ומתוגבר סביב נושא המשקל והאכילה. נושא הפרעות האכילה והצורך בתגבור הטיפול האשפוזי והמרפאתי נדון במסגרת הרפורמה בפסיכיאטריה.

כל המשתתפים בסדרה אינם מטופלים של ד"ר אילן טל. רובם קשורים לעמותת אנוש, אשר בחרו לדבר במטרה לטפל בסטיגמה שיש למטופלי הנפש בישראל, כחלק מפרויקט "יד על הלב". קראו עוד על פעילות העמותה באתר הפרויקט "יד על הלב" ובאתר אנוש.