פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
ראשית ההסתבכות הכלכלית של הנאשם הייתה במשכנתה על סך 430 אלף שקל שלקח ב-2002 מבנק משכן , כביכול כדי לרכוש את הדירה של הוריו, שבה התגורר. כשנה לאחר מכן, כשנוכח שהכסף לא מספיק לו, הוא שיתף פעולה עם בני זוג שהתחזו בפני בנק לאומי למשכנתאות כמי שמעוניינים לרכוש את הדירה.
הם הציגו לבנק מסמכים פיקטיביים שקיבלו מהנאשם, בהם חוזה מכר מזויף ונסח טאבו שלא הזכיר את המשכנתא ממשכן. הבנק אישר לבני הזוג משכנתא של 513 אלף שקל והם העבירו את הסכום לנאשם. את המשכנתה, מן הסתם, הם לא שילמו מאז.
אלא שבמסגרת הליכי הוצאה לפועל שהתנהלו נגד הנאשם התברר כי הוא עדיין גר בדירה עם הוריו, ושלושתם פונו ממנה. ב-2007 הוגש נגדו כתב אישום, שנמחק פעמיים בשל אי התייצבותו להליכים, ואלה חודשו רק באפריל 2013. בינתיים נתפסו בני הזוג ששיתפו איתו פעולה, ונגזרו עליהם מאסר על תנאי וקנס.
המדינה והנאשם הגיעו להסדר טיעון שבמסגרתו הודה בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומסירת ידיעות כוזבות. הסדר הטיעון לא נגע לעונש. בטיעוניה לעונש ביקשה המדינה באמצעות עו"ד אלון סיוון להטיל על הנאשם בין שנתיים לשלוש שנות מאסר בפועל. מנגד, הסנגור ביקש לגזור על הנאשם קנס נמוך ומאסר על תנאי או עבודות שירות, בהתחשב במצבו הכלכלי הגרוע ובכך שהוא נעדר עבר פלילי.
השופטת לימור מרגולין-יחידי ציינה בפסק הדין כי מעשי מרמה מסוג זה עלולים לפגוע בתחום המשכנתאות הרגיש ובכלכלה כולה: ככל שהמוסדות הפיננסיים לא יבטחו בלקוחותיהם, כך הם יעלו את הפרמיות של המשכנתאות.
השופטת הוסיפה שמעשי הנאשם היו מתוכננים ומתוחכמים והתפרשו על פני זמן רב. הם כללו כמה שלבים וחייבו עריכת מסמכים כוזבים, בהם מסמכים רשמיים חשובים כמו נסח טאבו.
השופטת מרגולין-יחידי פסקה שהנאשם ניצח על האופרציה ביד רמה, מבלי להיות מוטרד בדבר השלכותיה, ולמעשה, עד היום לא נטל אחריות על מעשיו, אף שהודה בהם. היא הזכירה שמלבד הפגיעה בחוק ובבנק, פגע הנאשם גם בהוריו.
בשל כך נגזרו על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל, מאסרים על תנאי וקנס של 20 אלף שקל. עם זאת, השופטת נענתה לבקשת הסנגור ועיכבה את עונש המאסר עד ליוני 2014 לצורך הגשת ערעור.