נתחיל מהמסקנות: קוסמוי הוא אי תאילנדי קסום שכל אחד חייב להגיע אליו לפחות פעם בחיים, ועדיף כל שנה. אווירת חופש חסרת גבולות, אוכל טעים וזול, חופים ציוריים ומלונות כה מפנקים, שאחריהם תתקשו להעריך את החופשה הבאה שלכם באילת. אבל מה? כמו בכל יעד, גם כאן יש כמה עצות שיכלו לעשות לנו את הטיול אפילו יותר מושלם.
גן עדן עם חוקים. קוסמוי
ריכזנו את כל הטיפים שלמדנו בדרך הקשה, ויעזרו לכם להימנע ממלכודות כבר בביקור הראשון. לגזור, לשמור, ולעשות חיים משוגעים.
עדיף ללכת למכונים מקצועיים ברחובות האי. מלבד עניין ההנאה, עיסוי לא מקצועי יכול גם להזיק, ולראיה הגב התפוס והסימנים הכחולים שקיבלנו על החוף.
הסוג הנפוץ מבין העיסויים הוא השוודי, כלומר עיסוי עמוק עם שמן. התאילנדי, לעומתו, יבש, לא צריך להתפשט בשבילו, והוא יפרק לכם את הצורה. זה לא רע, אבל זה מפתיע, אם לא יודעים למה לצפות. בכל מקום אפשר גם לבקש סוגי עיסוי אחרים - גם עם שמנים למיניהם. למי שבכל זאת נשרף בשמש, שווה לנסות עיסוי עם אלוורה (מקרר ומרגיע) או עם שמן קוקוס (מזין את העור).
השייקים שתקנו ברחוב יעלו לכם 20% פחות, וגם יהיו גדולים ומגוונים יותר.
מלבד בשר שהוכן מראש ועומד, האוכל בדוכני הרחוב הוא בטוח למדי.
מונית באי תעלה לכם כמו עשרה שייקים לפחות. בסמוי, לעומת בנגקוק, יש רק מוניות מוסדרות, ואלו גובות בתוך צ'אוונג תעריף קבוע של 300 באט, ולשדה התעופה יותר. אמנם זה רק 30 שקל, אך בדרך כלל זול יותר לשכור רכב או קטנוע.
אם בכל זאת לקחתם מונית, טריק שחזר על עצמו הוא שבאופן מסתורי, אף שהמחיר סוכם עם הנהג מראש, פתאום אין לו עודף. כדי שלא תתקעו במצב לא נעים, דאגו לפרוט כסף מראש.
אין סיבה לקחת אוטו או קטנוע דרך המלון שלכם, כי כל מה שהם יעשו זה לחצות את הכביש לסוכנות ממול, ולגבות מכם מחיר כפול. גם אל תשכרו מהמקום הראשון שתיפלו עליו - החנויות שרחוקות מעט מהנמל או שדה התעופה, בדרך כלל זולות יותר.
אם יבקשו מכם להפקיד דרכון, תתעקשו שהוא לא עליכם (אף פעם אל תשאירו דרכון בשום מקום!). אל תדאגו, הם יציעו חלופה: פיקדון של 5,000 באט (500 שקל) שתקבלו בחזרה בסוף תקופת ההשכרה. כדי שזה יקרה, אל תשכחו לקחת העתק מהטופס - לצערנו קלטנו את זה רק בסוף הטיול.
הנהיגה היא בצד שמאל. על האי יש הרבה תאונות, חלקן קטלניות, בעיקר כי התיירים לא זוכרים לנהוג בצד שמאל של הכביש. תוסיפו לזה נהגי קטנוע ללא רישיון ובליינים שיכורים בכל שעות היום, וקיבלתם כביש מבולגן.
תיזהרו על כלבי הרחוב. בכל האי, על שפת הכביש נחים כלבים עייפים מהחום הכבד. לא ברור למה דווקא הכביש הלוהט והמסוכן הפך להיות מועדף למנוחה, אבל שימו לב וסעו בזהירות.
קוסמוי שורצת ישראלים. במלון, בחוף, ברחוב, בקניון ובשווקים - לעולם לא תהיו היחידים בסביבה. אם אתם רוצים דיסקרטיות, תרכלו אחר כך, או לפחות בשקט.
ינואר-פברואר הם התקופה הקרה בתאילנד, "רק" 30 מעלות. זה לא אומר שלא חם! מרחו קרם שיזוף, אבל הים עצמו די קריר, וקצת קר מדי לשחות.
שווה ללכת בערב למופע קברט של ליידי בויז. באי יש שניים כאלה. שניהם לא רעים - גם מבחינת האולם וגם מבחינת התלבושות וההשקעה - מהנים ומצחיקים, אבל "מולאן רוז'" עדיף על "סטארז." במקום לשלם כניסה למופע, צריך לקנות שתייה במחיר מופקע (אך לא נורא בהתחשב בכך שהוא כולל הופעה).
המכבסות באי זולות מאוד, כשלושה שקלים לקילו. במחירים האלה ממש מטופש לחזור הביתה עם מזוודה מלאה בגדים מלוכלכים. לקראת סוף הטיול מסרו את הבגדים לכביסה, וכשתחזרו הביתה תצטרכו רק לשים את הבגדים הריחניים והמקופלים חזרה בארון.
אם תוציאו כסף, חפשו כספומט של בנק ללא עמלה לתיירים. במכשירים ברחוב (ATM) תצטרכו לשלם עמלה מופקעת של עד 15 שקלים!
סים מקומי יעלה לכם 300-כ באט (30 שקל) לשבוע, ויש כמה חבילות לתיירים בדוכני החברות הסלולריות בשדה התעופה. לעומת 7-Eleven המוכרות בשדה יודעות אנגלית ומכירות את כל סוגי הטלפונים ומערכות ההפעלה, ויחליפו ויפעילו את הסים עבורכם בקלות ובמהירות.
אם לא בחרתם לקנות סים מקומי, יש בכל מקום רשתות וויי-פיי חינמיות או ללקוחות מסעדות, אז כך או כך תסתדרו.
במסעדה תאילנדית אמיתית אין סכינים. היה סכין על השולחן? המקום מוכוון-תיירים. וכשאתם מקבלים את האוכל, היזהרו עם התיבול. בכל מקום שבו אכלנו המלח והפלפל היו הפוכים: המלח בכלי עם חור אחד, והפלפל שהרבה פעמים היה לבן, או תערובת - בכלי עם שלושה חורים.
גם אם תתאמצו לא תמצאו בתאילנד הפוך טוב. לא במלון, לא במסעדות, אפילו לא בדוכנים שמתמחים בקפה. הוא תמיד יהיה חם מדי, והחלב לא יהיה מוקצף כמו שצריך. חייבים קפאין? לכו על אספרסו שקשה יותר להרוס, אם כי גם הבלנדים לא היו אף פעם לטעמנו.
היין יקר מאוד יחסית, ובכלל, תאילנד היא לא ארץ של יין. הם לא מייצרים אותו, לא שותים אותו כמעט, ולא מבינים אותו, וברוב המקומות הוא מוגש חם מדי או קר מדי, ולא ברור איזה יין זה בכלל. שיראז? מרלו? יש "אדום." בקיצור, עדיף בירה.
הבירות בתאילנד לא רעות, וכדאי לטעום את כולן. למי שמחפש טעם של בית, צ'אנג הכי דומה לגולדסטאר.
מי הברז שעל האי אינם מיועדים לשתייה, בשום מקום. אל תעשו שטויות, קנו מים מינרליים. זה גם ככה זול.
מרכז העיר מלא מסעדות ישראליות, סוכנויות נסיעות ישראליות, ואפילו בית חב"ד. אם עברתם ליד מסעדה ושמעתם משינה, זה לא כי שמו לכם משהו בשתייה.
השופינג שווה לא רק בבנגקוק אלא גם כאן, ובבתי הכלבו תמצאו - לצד מזון, גם מוצרי חשמל, כלי מטבח ועוד. אנחנו קנינו בלנדר מקורי של פיליפס 80-ב שקל, ווק 12.5-ב ואוזניות טובות .10-ב
אם עושים לכם את התנועה הזאת של התודה עם הידיים, אל תחזירו בתנועה משלכם אם אתם לא יודעים בדיוק איך עושים את זה. פשוט תחייכו ותגידו תודה.
בתאילנד לא מקובל לגעת בזרים. בכלל. לגעת למישהו, למשל לילד, בראש (שזה האיבר הכי טהור בראש) - זה פשוט בלתי-נסלח.
ואל תדברו נגד המלך. אם יש דבר שהוא יותר גרוע מלגעת בראש של תאילנדי, זה לדבר סרה במלך, שתמונתו מופיעה בכל פינת רחוב כמעט. הוא נערץ ללא סייג, והעלבתו (למשל על ידי דריכה על שטרות הכסף) היא עבירה על החוק.