מטר וחצי ונוגעת בשמיים

שינה ריי היא צעירה ישראלית שיום אחד לקחה את הבן שלה ונסעה לחפש את החלום האמריקאי. היא נפלה בלי הפסקה בדרך, אבל תמיד קמה ועכשיו היא משחקת אותה כאן בלוס אנג'לס. הכל בזכות עקשנות

שינה ריי (שלומית ריינולדס שיבלי הררי) מגלמת דמויות כל החיים. הדמויות האלה עזרו לה להתגבר על מציאות חיים קשה וגם עזרו לה להשיג עבודה. שינה, שנחתה בארה"ב לפני כשלוש שנים וחצי, הספיקה להיות עד כה מאפרת, מעצבת גבות, שחקנית, דוגמנית ועכשיו גם בעלת ליין של שמלות כלה וערב.

 

המקצוע, המראה והשם אמנם התחלפו במרוצת השנים, אבל דבר אחד נותר כשהיה מאז ילדותה ברחובות: היא נשארה אמביציוזית חסרת תקנה וזה גם מה שהביא אותה לארה"ב, מקום בו השמיים הם הגבול ואפשר לקטוף כוכבים. בדרך, היא ישנה במכונית, נפלה קורבן לנוכלים ישראלים ולפעמים כמעט נשברה, אבל תמיד נזכרה למה בכלל הגיעה לכאן והמשיכה הלאה.

 

היא אשה קטנטונת, מטר וחצי בסך הכל, רזה, שיער קצר ("בדיוק הסתפרתי כי השיער היה שרוף"), נראית שונה מאוד מסדרת התמונות הסקסיות שלה בפייסבוק. "צלם הפלייבוי שפנה אלי דרך העמוד בפייסבוק לא האמין שזו אני", היא מודה, "הוא אמר לי: 'מיי גוד, מה, זאת את?' כשהגעתי אליו לצילומים. עשיתי את עצמי בוכה ואמרתי: 'מה, אני כזאת מכוערת במציאות?' אז הוא ענה: 'לא, אבל את לא נראית דוגמנית'. אמרתי לו: 'טוב, אני אולי לא כזאת דוגמנית גבוהה ויפהפיה, אבל אל תדאג, אני נראית נהדר בתמונות'".

 

היא צודקת. המצלמה אוהבת אותה והיא מפלרטטת איתה בחזרה בכיף. פלייבוי אמנם לא נתן לה עמוד אמצע, אבל הכניס את תמונתה (לא בעירום) בקטן באחד העמודים וזה הספיק על מנת לעשות את ריי מאושרת. בארץ היא גם הספיקה להשתתף במספר תכניות טלוויזיה, כמו 'ארץ נהדרת', שם היה לה מערכון עם אסי כהן ושני כהן. היא גילמה את החברה של איתי תורג'מן בעונה השניה של 'הכל דבש', הופיעה בסדרה 'זנזורי' של בן בכר וב'בלתי הפיך' של סיגל אלבין, והשתתפה בסרטו החדש של ריקי שלח 'אילוף הגוררת', לצד איילת זורר, שירלי בוגנים ואסתי זקהיים.

 

 

לעולם המשחק הגיע ריי לפני כ-11 שנה, לאחר שהשתתפה בסדרת הטלוויזיה של חיים בוזגלו 'שלווה'. לא היה לה ניסיון קודם ורבים מחבריה הרימו גבה בפליאה, איך היא מעזה בכלל להיות שחקנית, בלי ללמוד, סתם כך באמצע החיים. אבל ריי לא הניחה לספקות של אחרים לעצור אותה.

 

"האמת שלא היה לי ממש סיכוי. לא היה לי בכלל ניסיון, וגם להיות נמוכה ומזרחית, מי יקח אותך בכלל? עם זאת תמיד ידעתי שאני יודעת לשחק. אף פעם לא קיבלתי חיזוקים משום מקום חיצוני, לא מהמשפחה ולא מהחברים, אבל כששמעתי שחיים בוזגלו מלהק ל'שלווה', חשבתי שאולי כן יש לי סיכוי כי בוזגלו עשה סדרות שבמרכזן עמדו דמויות מזרחיות. היתה לי חברה שעבדה בבית החולים שלוותה, אז לפני שהגעתי לאודישנים, ביקשתי להתלוות אליה לעבודה בשביל ללמוד את שפת הגוף של חולי הנפש. באודישנים כבר הייתי בתפקיד, עם מכנסיים קצרים, איפור שחור מרוח מתחת לעיניים, שיער פרוע. חיים בכלל לא קלט בהתחלה שבאתי בדמות, הוא שאל אותי מי אני ועניתי לו באנגלית במבטא בריטי, ואחר כך עברתי לערבית. החלפתי הרבה דמויות וחיים התלהב ונתן לי את התפקיד הראשון שלי ב'שלווה'".

 

אחר כך הוא העניק לה עוד תפקידים קטנים כמו בעונה החמישית של 'זינזאנה' ומשם דברים התחילו להתגלגל מהר. היא קיבלה תפקידי אורח בסדרות שונות, פרסומות לטלוויזיה וסרט קולנוע לצידו של יהודה אליאס ("הוא הוקרן רק בצרפת").

 

אבל מתפקידים אקראיים פה ושם קשה להתפרנס וריי המשיכה לעשות מה שעשתה מגיל 15 בסלון הכלות של אמה ברחובות, סטודיו ג'קלין. "איפור וגבות. זוהי המומחיות שלי. לאמא שלי יש חנות ענקית לשמלות כלה וערב עם 35 תופרות. אפשר לומר שנולדתי לתוך העולם הזה של היופי והטיפוח".

 

בין עבודת משחק אחת לאחרת, איפור וסידור גבות, היא הספיקה להתחתן עם בחור סקוטי אותו הכירה באילת, ולטוס בעקבותיו לסקוטלנד, לשוב לארץ, להכיר את אבי בנה, שרון (שון) ממנו גם הספיקה להיפרד בהמשך, להכיר טייס איטלקי ולטוס בעקבותיו לרומא עם בנה, ולשוב בחזרה ארצה. "גרתי שנה וחצי באיטליה ומאוד לא אהבתי את החיים שם. מבחינה מקצועית דווקא הסתדרתי. תוך שלושה ימים מצאתי עבודה בתור מאפרת ומעצבת גבות בסלון נחשב, אבל לא אהבתי את החיים שם. השארתי לו את טבעת האירוסים על השולחן, משהו בסביבות ה-25 אלף יורו, וטסתי הביתה".

 

למה בעצם אז החלטת לעבור לכאן?

"היה לי מאוד קשה עם המנטליות והשיפוטיות של הישראלים. לאנשים תמיד היה מה להגיד. היו אומרים לי: 'את רזה מדי, נמוכה מדי'. לכל אחד היתה איזו ביקורת להעביר. כשעזבתי את הארץ רדפו אחרי פפארצי, הייתי מוכרת וחברים אמרו לי: 'את משוגעת? אנשים מחכים כל החיים זזה יקרה להם ודווקא עכשיו את נוסעת?'. אבל תוך שלושה שבועות ארזתי מזוודות, לקחתי את הילד וטסתי למיאמי".

 

איך היה המפגש עם ארה"ב?

"במיאמי עברתי עשרה מדורי גיהנום. רימו אותי על ימין ועל שמאל. ישראלים הפילו אותי בפח. השכרתי דירה ממישהו ובעל הדירה ישן בסלון ואמר שתוך יומיים יעזוב, אבל הוא לא עזב וניסה להתחיל איתי. עברתי לגור בדירה של בחורה ישראלית אחרת וכל הזמן היא היתה מביאה לשם אורחים שגנבו ממני המון דברים. בגלל שלא היה לי חשבון בנק, ביקשתי ממנה שאבי ישלח לחשבון שלה 3,000 דולר. אבי שלח את הכסף ובאותו היום היא לא הניחה לי להיכנס לבניין, אז נשארתי בלי הכסף ובלי דירה".

 

אז מה עשית?

"ישנתי שלושה ימים במכונית שלי עם הילד שהיה אז בן 8, עד שהצלחתי למצוא דירה אחרת. עבדתי במספרה של ישראלים, אבל אחת העובדות שהתרגזה שהביאו אותי לשם, הלשינה שאין לי רישיון עבודה ונאלצתי לברוח. בגלל שאני דוברת ערבית שוטפת, הצלחתי לקבל עבודה באירוע צדקה של ירדנים. הם היו בטוחה שאני ערביה. הגעתי למלון סט ריג'ס במיאמי, מלון מפואר כמו בסרטים ואני מגיעה עם הטרנטה שלי. הם שמעו אותי מגיעה עוד לפני שראו את האוטו, כי הוא עשה רעש נורא בעליה. אני יוצאת מהאוטו, בלונדינית, עם שיער ארוך, כאילו מה הקשר שלי לאוטו הזה. הבאתי איתי את הילד שלי כי הבייביסיטר הבריזה ונכנסתי לאולם".

 

מזל שהם לא דיברו עם הילד שלך ערבית והוא היה עונה להם בעברית.

"הילד שלי יודע את המשחק. הנחיתי אותו לדבר רק אנגלית. הם באמת שאלו איך זה שהוא לא יודע ערבית, אמרתי להם שדיברתי איתו רק אנגלית מהרגע שנולד. הרווחתי באותו יום אלף דולר, אבל פיטרו אותי אחר כך כי באתי עם הילד והם לא אהבו את זה".

ואז החלטת לעבור ללוס אנג'לס.

 

"כן, היו לי יותר מדי נסיונות לא טובים במיאמי. אבל עוד לפני שהגעתי, ראיינו אותי לטלוויזיה הערבי. הם ראו קטע מ'ארץ נהדרת', גילמתי שם דמות חצי אמיתית כזאת, הגירסה הנשית שלי לבוראט. איכשהו זה הגיע דרך האינטרנט גם למדינות הערביות והערוץ הערבי אם.בי.סי ביקש לראיין אותי. הם חשבו שאני ערביה באמת. בערוץ הזה אסור בכלל להגיד את המילה ישראל, הם אומרים: "אל מדינה אקס". כששאלו אותי אם אני מוסלמית, נוצריה או יהודית, אמרתי להם שאני אזרחית כדור הארץ. אני מדברת חמש שפות ויכולה לעשות הרבה מבטאים בערבית. עכשיו אני רוצה ללמוד גם פרסית כי אני יוצאת עם בחור פרסי".

 

החבר הפרסי-ישראלי של ריי צעיר ממנה בכמה שנים, אבל זה לא מפריע לה, לו או למשפחתו שאימצה אותה אליה באהבה. "הם שומרים לי עכשיו על הילד", היא אומרת בחיוך, "הם כמו המשפחה השניה שלי. האנשים הכי מדהימים שהכרתי אי פעם. הוא בעל חברת הום-אימפרובמנט ואמא שלו גם בעלת סטודיו לאופנה בדאון טאון. אנחנו חושבות לעשות משהו ביחד".

 

וזה המקום לספר שלריי יש "שואו רום" בדאון טאון לוס אנג'לס, שם היא מוכרת שמלות כלה מפוארות ושמלות ערב אותן היא מקבלת מהסטודיו של אמה ברחובות. את ה"שואו רום" פתחה לאחר שאביה החליט לשתף איתה פעולה ולעזור לה לייבא לכאן את השמלות מהארץ. "המטרה שלי בסופו של דבר היא לפתוח מקום כמו שיש לנו בישראל, סלון כלות שיספק גם איפור ותסרוקות. בינתיים, אני מוכרת שם ב"אול סייל" שמלות במחירים שנעים בין 2,000-10,000 דולר".

 

התחרות כאן לא מפחידה אותך? בכל זאת, מדובר בהשקעה כספית לא קטנה.

"לא, בלי לזלזל באחרים, החומרים שאני עובדת איתם מאוד טובים, בארץ משתמשים בבדים טובים באיכות גבוהה, לא כמו כאן. חוץ מזה, החיים הם כמו משחק מונופול, אם את הולכת רק על בטוח לא תגיעי לשום מקום . את יכולה לעשות דברים עכשיו או לחכות ולחכות עד שיהיה כבר מאוחר מדי. אני יכולה להגיד לך בוודאות, שבכל פעם שהקשבתי לאנשים, נתקעתי. אמרו לי 'מה את נוסעת עכשיו לארה"ב? את לא צעירה, יש לך ילד'. ואני אמרתי: 'איזה שטויות, השחקנית מטיטאניק קיבלה את האוסקר שלה בגיל 90'. אם אני אגיד: 'אני לא כל כך יפה, מבוגרת מדי', מי יתייחס אלי בכלל, אז באמת לא אצליח בחיים".

 

אז לא היו לך בכלל רגעי שבירה, בהם אמרת מה אני עושה כאן בכלל?

"היו. היה שבוע אחד פה שנכנסתי למיטה ורק בכיתי. הייתי צריכה לשלם שכירות 2000 דולר בחודש, בזבזתי כבר 60 אלף דולר חסכונות, לא נשאר לי כסף בארנק או אוכל במקרר. הילד שלי אכל כל אותו השבוע Cereal ואני רק שכבתי במיטה ובכיתי. אחרי שהוצאתי הכל החוצה קמתי ולקחתי את עצמי בידיים, ידעתי שאסור לי להישבר. יש סרט שתמיד הציל אותי ברגעים האלה, The Pursuit of Happiness עם וויל סמית' והבן שלו. ככה גם אני הרגשתי תמיד, אני עם הבן שלי".

 

את מתגעגעת לפעמים למשחק?

"מאוד. אבל תמיד אוכל לחזור לשחק, ברגע שהעסק שלי יהיה במקום שאני רוצה שהוא יגיע אליו. פה ושם אני מקבלת עוד הצעות, אבל בגלל שיש לי ילד ועסק, אין לי אפשרות וזמן לרוץ לאודישנים."

 

יום אחד, בעודה הולכת על שדרות מלרוז, הבחינה ריי באישה גבוהה ויפה. היא זיהתה אותה מיד: ג'ויס ג'ירוד, כוכבת 'עקרות הבית של בוורלי הילס' ומלכת היופי לשעבר של פורטו ריקו. "הייתי לבושה בגדי ספורט מזעזעים, אבל לא התביישתי, פניתי אליה ואמרתי: 'אני מתנצלת, אני לא רוצה להציק לך, אבל אני חדשה כאן ואני רוצה להראות לך את השמלות שלי כי הייתי שמחה אם תלבשי אותן'. הראיתי לה את השמלות על הטלפון השבור שלי והיא מאוד התלהבה. היא נתנה לי את הטלפון של העוזר שלה ובמשך שלושה חודשים רדפתי אחריה, עד שהראיתי את השמלות לעוזר ובזאת זה נגמר. היא החליטה לשתף איתי פעולה. עכשיו יש לה סידרה חדשה משלה על עקרות הבית הספרדיות והיא תלבש את השמלות שלי שם. היא גם עושה תחרות מלכת יופי וגם תשתמש בדגמים שלי שם".

 

אגב, כשאת מדברת על הדגמים שלך, האם מדובר בשמלות שאת מעצבת בעצמך?

"אני ואמא שלי נותנות את הכיוון לתופרות שלנו בסטודיו של אמי. אנחנו אחראיות על הסטייל והתופרות מעצבות לפי מה שאנו מבקשות מהן. גם הבן שלי התחיל לעצב, הוא גם נולד לזה כמוני".

 

אם ימאס לריי מעסקי האופנה, המשחק, עיצוב הגבות והאיפור, היא היתה שמחה לעשות קואוצ'ינג ולדרבן אנשים אחרים לעשות משהו עם חייהם. היא שוקלת ברצינות לערוך סדנה שכזאת בעתיד הקרוב. "אני רוצה לקחת את המוטיבציה שלי ולהעביר אותה לאנשים אחרים. אנשים לא מבינים שהמראה החיצוני שלך אולי הוא כרטיס הכניסה הראשוני בדלת, אבל האופי שלך זה הכל. ואני ההוכחה לזה. אם אין לך אופי טוב וחזק ומוטיבציה, אז לא תצליח. כתבתי על זה גם ספר, זה ספר חצי אוטוביוגפי על בחורה שגדלה בבית בעייתי, גברים הציעו לה דברים, ולמרות הכל, היא לא שתתה, לא עישנה, לא לקחה סמים וטיפסה למעלה. מה שאני רוצה להעביר הוא שאתה לא יכול לבכות על הילדות שלך ועל מה שלא היה לך, כל מה שאתה רוצה לעשות בחיים, אתה יכול להשיג וזה תלוי רק בך".