שופט: דגלים בחוף הים בת"א מסכנים רוחצים

אדם שבילה בחוף הצוק נפגע מתורן חלוד שהוצב במים ונגרמה לו נכות של 10%. בית המשפט קבע: עיריית תל אביב לקחה את הסיכון על עצמה

עו"ד עובד לוי פורסם: 27.06.14, 20:34

מתברר שגם האמצעים שבהם משתמשת עיריית תל אביב להזהיר רוחצים מהווים סכנה: תושב שנפגע בראשו מתורן של דגל שהוצב במימי חוף הצוק תבע פיצוי על נזקיו. בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה שהצבת תרנים חלודים בתוך המים ללא שלטי אזהרה או מיגון מהווה רשלנות, וחייב את העירייה לשלם לתובע 33,600 שקל.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בתביעה שהגיש התושב הוא טען שהפציעה הותירה צלקת בראשו וגרמה לו נכות צמיתה של 10%. התאונה אירעה ביוני 2006 שעה שרחץ במימי חוף הצוק הדרומי בתל אביב. נציג העירייה שהעיד במשפט הודה שעד היום לא נמצא פתרון לסיכון הטמון בהצבת תרני ברזל מחלידים במימי הים, שכן ניסיונות להחליף את החומר שממנו הם עשויים לא עלו יפה בשל הבלאי המהיר של החלופות.

 

למרות זאת הכחישה העירייה את אחריותה לאירוע וטענה שהתובע הכניס עצמו לסיכון מרצון. לעמדתה, תורן ברזל בים הוא סיכון טבעי. עוד טענה כי אין מקום לחייב אותה להציב שלטי אזהרה ליד כל תורן ותורן והוסיפה שהתובע גם לא הוכיח את נזקיו.

 

השופט שי משה מזרחי קיבל את עדותו של התובע כמו גם את עדותו המקצועית של נציג העירייה, וקבע שתורן במימי הים אינו סיכון טבעי אלא בדיוק להיפך: התורן הוא נטע זר שהוצב במים על ידי אדם.

 

לדברי השופט, העירייה מחויבת לדאוג לשלום הרוחצים בחופיה, והיא הייתה מודעת לסכנה הטמונה בתרנים, אך לא עשתה די כדי למנוע אותה. אמנם לא ניתן לצפות ממנה להציב שלט או גידור סביב כל תורן, אבל היא בהחלט יכולה, למשל, להציב שלט כללי בחוף, המזהיר את הרוחצים מפני התרנים.

 

הותרת הסיכון על כנו ללא כל אזהרה, קבע השופט מזרחי, מהווה התרשלות: "משהוצב התורן במימי הים ללא מיגון סביר - על אחת כמה וכמה בהיותו חלוד - נטלה על עצמה העירייה את הסיכון כי זה יגרום לנזק אשר בגינו תיאלץ לחוב".

 

רשלנות תורמת של הרוחץ

עם זאת נקבע שהתובע, שהודה שהיה מודע להימצאות התרנים בים, לא הסביר מדוע רחץ דווקא בקרבתם, ולכן יש לו רשלנות תורמת של 20% למצבו.

 

עוד קבע השופט כי התובע לא הוכיח את הנזקים הממוניים שנגרמו לו, וכי אין לו נכות תפקודית מאחר שהצלקת לא מגבילה אותו בעבודתו או בחייו.

 

לבסוף נפסק לתובע פיצוי של 40 אלף שקל רק בגין "ראש הנזק" של כאב וסבל ובתוספת 2,000 שקל עבור כיסוי הוצאותיו. בהפחתת הרשלנות התורמת, קבעה השופט שעיריית תל אביב תפצה את התובע בסך הכול ב-33,600 שקל בצירוף שכר טרחת עו"ד של 8,000 שקל.

 

דווקא גובה הפיצוי הוא שמעניין כאן, כיוון שזהו פיצוי נמוך יחסית לעובדה שהתובע נותר עם נכות לצמיתות. מכאן ניתן ללמוד שלא די שקיימת רשלנות שגרמה לנזק גוף, ועל מנת לקבל פיצוי מלא על כל הנזקים יש להוכיח את המגבלות התפקודיות ואת הנזקים העתידיים באמצעות ראיות מתאימות.