מלך מונטה קרלו

המירוץ כבר היה בידיים של מקריי ופורד אבל בסוף היה זה שוב מאקינן

קולין מקריי לא האמין שזה קורה לו. הוא דרך בחוזקה על המצערת ו... כלום. המנוע לא הגיב דווקא באמצע קטע הדירוג הפותח של היום השלישי והאחרון בראלי מונטה-קרלו. מקריי, שבתום יומיים הוביל את הראלי לאחר מאבק קשה ועיקש עם הפיני טומי מאקינן, חשב שכבר הצליח להתגבר על קללת הנסיכות הקטנה.

אבל הקול דה-טוריני, קטע הדירוג המפורסם ביותר בראלי, החל מבחינתו באופן לא מזהיר, כאשר באחת הפניות הראשונות הוא סבסב את הפוקוס. זו כמובן הייתה בעיה קטנה לעומת המנוע החשמלי הקטן, חלק ממנגנון המצערת האל-חוטית, אשר נתקע. מקריי וגריסט יצאו מהרכב והצליחו לחבר כבל עוקף לחלק מהמנגנון. אבל לקראת סוף הקטע הפוקוס נתקעה שוב ולמקריי, שכבר ירד בדירוג עד למקום העשירי, לא נותר אלא לבעוט במכונית בתסכול.

טומי מאקינן לא היה צריך יותר מזה. גם כך שמר הפיני את המתקפה הסופית ליום האחרון ואחרי שכמעט והתנגש במכונית התקועה של מקריי, הבין טוב מאוד מה זה אומר.

 

טומי

 

ראלי מונטה קרלו, המירוץ הפותח של העונה, ידוע באופן היסטורי כאירוע מותח במיוחד. אבל נראה שהשנה, לכבוד יובל ה-90, הוא היה דרמטי אף יותר: כל המועמדים לניצחון נשרו בזה אחר זה, חוץ מאחד, זה שכבר ניצח כאן בשנתיים האחרונות. מאקינן אוהב המשכיות, וכמו שהיה ליחיד שזכה ארבע פעמים באליפות העולם ברציפות, הוא כעת מחזיק יחד עם וולטר רוהל וסנדרו מונרי האגדיים בהישג של שלושה ניצחונות במונטה קרלו. הוא כמובן היחיד שעשה זאת ברציפות.

לפני המירוץ הוא דווקא הסביר שהלאנסר היא המכונית הוותיקה ביותר בסבב ולכן יהיה קשה למיצובישי להשיג ניצחונות עד הצגת הדגם החדש במהלך השנה. הלאנסר, כדאי לזכור, היא המכונית האחרונה באליפות שעדיין בנויה בהתאם לתקנות קבוצה A ולא ה-WRC הליברליות יותר. ליד המכוניות החדשות יותר היא נראתה פחות תחרותית והפעם האחרונה שניצחה מירוץ הייתה בדיוק לפני שנה, במונטה קרלו. מה שהיה ללאנסר בשפע זו אמינות ללא תחרות וכנראה מספר שיפורים אפקטיביים. וכן, היה לה גם נהג לא רע ומנוסה שאוהב את מונטה קרלו.

 

פיז'ו בחוץ

 

המונטה נפתח באופן דרמטי לא פחות מהסיום, כאשר כבר בשעות הראשונות נשרו מספר תותחים כבדים. קבוצת סובארו התייצבה עם ציפיות רבות מהאימפרזה החדשה אולם עוד לפני הקטע הראשון גרמה תקלה במכונית של מרקו מרטין (החדש בקבוצה) לפרישה מוקדמת.

גם פיז'ו התייצבה למירוץ עם תקוות גדולות וארמדת מכוניות רשמיות וחצי-רשמיות כדי למחוק את חרפת אשתקד. זה לא הלך להם: בקטע השני דיווח אלוף העולם מרקוס גרונהולם על בעיית התחממות של המנוע. כל מה שנותר למכונאים בנקודת השירות לעשות היה להניף דגל לבן. המורל בפיז'ו היה עדיין גבוה, במיוחד בגלל שהרכש החדש דידייה אוריול נטל את ההובלה באופן מרשים, ובקבוצה בנו גם על ז'יל פאניזי.

בקטע הבא תבע הקצב המהיר של פאניזי את המחיר, המכונית פגעה בסלע ועפה לתהום. ולפני שבפיז'ו התרגלו לעובדה שהם נותרו עם מכונית רשמית אחת בלבד, סיים גם אוריול בקטע הבא את המירוץ כאשר תלש גלגל אחורי במפגש עם קיר.

כך קרה שבצהרי היום קיפלה האלופה הזוהרת והסנסציונית של אשתקד את הזנב והציוד והלכה הביתה. לא לפני שהותירה נציג אחד, טוני גרדמייסטר הפיני ב-206 אותה מריציה קבוצת גריפון. "זו אינה הדרך האידיאלית להתחיל עונה" הסכים קוראדו פרוורה ראש הקבוצה "אבל גם אשתקד זה קרה לנו וכמו שאתם זוכרים התגברנו. במונטה קרלו, כמו בכל ראלי, הנהגים נמצאים על המגבלות וכנראה שהפעם הם עברו אותן." כנראה...

 

סובארו בחוץ

 

גם סובארו צולעת. ברנס פתח רע ומוקם בבוקר במקום ה-13 בלבד, אך הצליח עד סוף היום הראשון לעלות למקום הרביעי. אך אז הגיע הקטע המנהלתי בדרך לחניית הלילה. ברנס הבחין ברעש מוזר מהאימפרזה החדשה, שבישר על-כך שצילינדר אחד החליט לשבות. הפרישה הייתה בלתי נמנעת. פיטר סולברג הצעיר באימפרזה השלישית פתח היטב אך התהפך בקטע האחרון. וכך, גם סובארו הייתה בחוץ.

בשלב זה, נראה למעשה המירוץ בידיים של פורד. נהגיה תפסו שלושה מארבעת המקומות הראשונים והיחיד שיכול היה להילחם בהם נקרא טומי מאקינן. כזכור, אף אחד אינו מקל ראש במאקינן במונטה-קרלו, ומקריי שסיים את היום הראשון בראש ידע זאת היטב, בעיקר לאחר שבילה את היום השני בעיקר בקרב קשה מול הפיני.

מאקינן אכן נטל את ההובלה בבוקר, אך מקריי חזר לראש אחרי קטע הלילה של סיסטרון. ההפרש בין השניים עמד על 3.5 שניות בלבד. מאחור השגיחו על העניינים קרלוס סיינז ופרנסואה דלקור שנאבק בסקודה אוקטביה המפתיעה לטובה של ארמין שווארץ.

 

סוף דבר

 

ואז הגיע היום האחרון, והתקלה של מקריי. מכאן ואילך לא היה מי שיעצור את מאקינן. סיינז היה רחוק מדי, ואחרי שנשק לקיר בטוריני העדיף ללכת על בטוח והסתפק במקום שני. דלקור אמנם לא נרשם עבור הנקודות (רק שתי מכוניות יכולות לצבור נקודות אליפות) אך הביא בסופו של דבר כבוד רב לפורד. הוא נלחם על המקום השלישי עם שווארץ בסקודה, שעבר את כל המירוץ תחת איום פסילה בגלל שהאוקטביה הייתה קלה בק"ג אחד מהתקנון. האוקטביה סיימה רביעית, עם ניקוד של מקום שלישי מבחינת היצרנים - ההישג הטוב ביותר לו זכתה סקודה מעודה. חמישי סיים גרדמייסטר במירוץ ראשון עם ה-206 ושמר משהו מהכבוד האבוד של פיז'ו. פרדי לואה במקום השישי השלים יום טוב למיצובישי כאשר אחריו אליסטר מקריי ביונדאי. הסיום של מקריי החזיר קצת שמחה לאנשי יונדאי לאחר האכזבה בפתיחה כאשר פיירו ליאטי, שחקן חיזוק שהובא במיוחד בשל הצלחות עבר במונטה, פרש כבר בקטע הראשון עם מנוע גמור. מקריי היה כבר במקום החמישי אך התנגש בקיר, בטוריני, אותו קטע שהתאכזר לאחיו הגדול.

 

במירוץ הבא

 

המירוץ הבא בשוודיה הוא אחד החביבים על מאקינן, מה שמעמיד את כל האליפות באור שונה. מיצובישי ומאקינן, שנראו מחוץ לתמונה לפני תחילת העונה, חוזרים אליה באופן די מפתיע. מאקינן, שלמעט סיינז כל יריביו לתואר פרשו במונטה, אפילו הזהיר שהוא אינו מתרשם מהשיא אלא מהנקודות החשובות להשגת תואר חמישי. קחו אותו ברצינות.