עקירה היא אחד הטיפולים הכי מפחידים. מה אנחנו צריכים לדעת לפני שאנו מגיעים לרופא השיניים לטיפול של עקירה, ומה משפיע על תהליך ההחלמה? כל התשובות לשאלות הכי חשובות.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
חשוב לזכור כי לא כל שן ניידת או אשר מציגה תהליך עששתי מתקדם יש לעקור. ברפואת שיניים היום טיפולים רבים אשר מאפשרים "להציל" שיניים אשר בעבר נחשבו כ"שיניים אבודות" ולכן יש לפנות לרופא שיניים ולהתייעץ.
במידת הצורך לפנות למומחים בתחומי רפואת השיניים מומחים לטיפולי שורש, שיקום הפה למחלות חניכיים וכד' לפני קבלת ההחלטה לפני עקירת השן.
עוד כתבות על בריאות השינים
איך הלחץ מזיק לשיניים? 7 סימני אזהרה
השתלת שיניים ביום אחד: 4 שיטות חדשות
רווח בין השיניים: האם זה פגם או יתרון?
מחלת חניכיים מתקדמת אשר גרמה לאיבוד עצם משמעותי וניידות.
סיבה אנדודונטלית (על רקע בעיות במוך (שורש) השן אשר אינן ברות טיפול (סדק בשורש וכד').
באנשים עם מחלות סיסטמיות מתקדמות או מטופלים לפני השתלות איברים אשר להם שיניים עם זיהומים מתקדמים.
לפני טיפול ליישור שיניים ע"מ לאפשר תוצאות טובות של הטיפול.
שיניים המציגות סביבן תהליך פתולוגי כגון ציסטות את גידולים אחרים.
שיני בינה אשר גורמות לנזק לשיניים הסמוכות.
כעיקרון, כל רופא שיניים יכול לעקור שיניים, אולם במצבים מורכבים כגון שינים כלואות אשר יכולות להימצא סמוך לגורמים אנטומיים כגון עצבי הפנים כדאי להתייעץ עם מומחה לכירורגיית פה ולסת.
במקרים מסוימים יש צורך גם בביצוע צילום תלת מימדי (צילום CT) ע"מ לאבחן בדיוק היכן נמצאת השן יחסית לעצבים או הסינוס המקסילרי לפני ביצוע העקירה.
בעקירות רגילות בד"כ אין צורך בטיפול מיוחד. על פי שיקול דעתו של הרופא המטופל יקבל נוגדי כאבים ושטיפות פה אנטיספטיות. בעקירות כירורגיות, מורכבות מדובר בהליך כירורגי אשר יצריך מעבר לשטיפות ונוגדי כאבים גם אנטיביוטיקה וביקורות נוספות אצל הרופא המטפל.
בעקירות רגילות ניתן לצפות לריפוי מלא לאחר מס' ימים, אולם בעקירות כירורגיות מורכבות זמן הריפוי עשוי להיות ארוך יותר. הדבר הטוב ביותר הוא להיוועץ בכירורג לפני ביצוע הטיפול.
במקרים קיצוניים יכולה להיגרם נפיחות משמעותית עד לסגירת העין (בעקירת שיניים בלסת עליונה אזור קדמי) במקרים של עקירות שיניים קרובות לעצב בלסת התחתונה יכולה להיגרם תחושה של הרדמה (כמו לאחר הרדמה מקומית בטיפול שיניים) בצד בו בוצע הטיפול.
התחושה הזו בדרך כלל חולפת אולם במקרים קיצוניים תישאר לצמיתות. בלסת העליונה בשיניים טוחנות הסמוכות לסינוס המקסילרי ייתכן זיהום בסינוס.
הרכס היא החלק בעצמות הלסת המקסילרית והמנדיבולרית (העליונה והתחתונה) אשר בתוכו נמצאים השורשים. בזמן מחלת חניכיים יש הרס של העצם התומכת בשן ולכן יש "איבוד" של עצם/רכס.
לאחר עקירת שיניים מומלץ בדרך כלל לבצע פעולות לשימור הרכס הנותר לאחר העקירה. אולם צריך לזכור שברוב המצבים בהן לעקרו השיניים הרכס כבר נפגע ולכן החשיבות הגדולה בשימור/שחזור הרכס.
המכתשית הינה החלק ברכס האלבאולרי אשר בתוכה נמצאים השורשים. בדרך כלל הקיר הבוקאלי (שפתי) דק יותר מהחלק הלינגואלי (לשוני).
לאחר עקירת השן אזור המכתשית עובר תהליך של ספיגה/הרס בעיקר בקיר הבוקאלי. התהליך מסתיים לאחר כ- 6 חודשים אז ניתן לראות מילוי של המכתשית בעצם חדשה. ההרס בשלב הראשון ברובו אופקי כ- 30-40% ומעט אנכי.
לאחר עקירת השן עומדות בפניי הרופא מס' אופציות טיפוליות:
א. עקירה ללא טיפול נוסף.
ב. עקירה עם השתלת שתל עצם.
ג. עקירה עם השתלת שתל עצם ושימוש בממברנה.
על הרופא המטפל לקבל החלטה לגביי דרך הטיפול.
לשיניים אשר נעקרות לצעירים במסגרת טיפול אורתודנטי בד"כ לא מבצעים כל פעולה נוספת. גם במידה שעוקרים שיני בינה בד"כ אי צורך בביצוע השתלת עצם.
במידה ועוקרים שן באזור של חשיבות אסתטית, באתרים אשר מיועדים לשחזור ע"י שתלים עדיף לבצע הליך של שימור המכתשית. כמוכן יש חשיבות רבה לטכניקת העקירה, שכן מחקרים רבים הראו שעקירה א- טראומתית ללא פגיעה בקירות המכתשית מורידה את מידת ספיגת העצם.
באתרים אשר מבוצעת השתלת עצם בזמן העקירה נראית ספיגת עצם קטנה יותר לאחר 6 חודשים בהשוואה למכתשיות שעברו עקירות בלבד. ברכסים אשר בהם מאובחנת ספיגת עצם של הקיר הבוקאלי, יש צורך בשימוש בממברנה בנוסף לשתל העצם שמוחדר לאתר.
ללא שימוש בממברנה באזורים אלה אובחנה ספיגה אופקית, משמעותית, גדולה יותר לעומת אלה בהם היה שימוש בממברנה. רוב המחקרים מראים ששימוש בפרוצדורות לשימור המכתשית יצמצמו משמעותית את הספיגה הגרמית של אתר העקירה הן במימד האופקי והן באנכי.
חשוב לזכור שע"מ להתקין שתל יש צורך בעובי גדול יותר של עצם בהשוואה לעובי העצם סביב שיניים. בשיניים קדמיות, למשל, עובי העצם של 0.6-0.8 מספיק לשימור השן לעומת זאת שתל מצריך עובי הגדול מ- 2 מ"מ.
אם לא נשתמש בשתלי העצם הספיגה לאחר העקירה תהיה משמעותית גדולה יותר ותצריך פעולה כירורגית נוספת ו/או תגרום לפגיעה אסתטית ולכן "יצא שכרו בהפסדו"
לאחר הסרת השורש מהמכתשית האזור עובר תהליך ניווני. נראה ספיגה של הרכס בעיקר במימד האופקי וגם במימד אנכי. מיד עם עקירת השן נוצר קריש דם שממלא את אתר העקירה.
לאחר 7-10 ימים ניתן לאבחן סגירה של החניכיים מעל העקירה (תלוי בגודל השן. התהליך בחותכת תחתונה מהיר יותר משן טוחנת).
עצם חדשה ממלאת את המכתשית 6-12 שבועות לאחר העקירה. נראה ספיגה אנכית של כ- 4 מ"מ 6 חודשים לאחר העקירה וספיגה אנכית של כ- 1.5 מ"מ ב- 6 חודשים הראשונים.
כמובן שניתן לבצע פעולה נוספת אולם הטיפול בד"כ יתבצע מס' שבועות לאחר העקירה זמן שבו כבר נגרמה ספיגת עצם. כמו כן יש צורך בהליך כירורגי נוסף שכולל הרדמה מקומית תפרים וכד' אשר ניתן היה לחסוך אם מבצעים את הטיפול בזמן העקירה.
אין הבדל בהליך ההחלמה, בד"כ לאחר טיפול לשימור המכתשית יש גם תפרים אותם יש להסיר וכמות הביקורות לאחר הטיפול בד"כ גדולה יותר.
לשיני בינה לא נבצע טיפול לשימור המכתשית, בעיקר בגלל שאין פגיעה אסתטית באתרים אלה כמו כן האתר אינו מיועד לשיקום.
חד משמעית כן. באתרים שעברו הליך לשימור המכתשית נראה ספיגת עצם משמעותית קטנה יותר יחסית לאלה שלא עברו פעולות כירורגיות אלה ולכן אחת ההתוויות העיקריות השתלת עצם לאחר עקירה הן לשיניים באזורים האסתטיים (קדמיים).
הכותב הוא מומחה למחלות חניכיים ויועץ לחברת התרופות "כצט"