פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
ללוחם פלמ"ח נקבע שיעור נכות של 41% בשל פציעה שנגרמה בעת שעונה בכלא הבריטי. ב-2011 הוא פנה לקצין התגמולים של משרד הביטחון כדי שיכיר גם בתסמונת הפוסט טראומתית שנגרמה לו, אך בקשתו נדחתה ונקבע שאין קשר סיבתי למצבו הנפשי כיום. ערעור שהגיש למחוזי בבאר שבע נדחה והוא החליט לפנות לעליון.
המקרה השני עסק בלוחם שנפל ב-73' בשבי המצרי והוכר כסובל מתסמונת פוסט טראומתית בשיעור נכות של 20%. ב-2012 הוא פנה לוועדה הרפואית המחוזית בבקשה להגדלת שיעור נכותו בטענה שמצבו הרפואי הוחמר. לטענתו, חל שינוי במדיניות של קצין התגמולים לעניין פדויי שבי שלקו בתסמונת פוסט-טראומתית, ודרגת נכותם נקבעת על 50% באופן אוטומטי.
בקשתו נדחתה בוועדה הרפואית אך ערעור שהגיש למחוזי התקבל. הפעם היה זה תורו של קצין התגמולים לערער לעליון. הדיון במקרה צורף לתיק של לוחם הפלמ"ח.
עמותת "ערים בלילה", המייצגת הלומי קרב, ביקשה להצטרף לדיון וטענה כי בעבר הוכרו לוקים בתסמונת פוסט-טראומתית כנכים בשיעור של 50%, והדבר נבע משינוי מדיניות על רקע טענה להזנחת פדויי השבי. לדבריה, מדיניות זו יושמה לגבי 80% מהלוקים בתסמונת, ואין להפלות את היתר.
בדיון בעליון קבע השופט רובינשטיין שהמדינה לא התנערה מיחס הוגן לפדויי השבי ונפגעי מלחמה - לא מבחינת חקיקה ולא מבחינת הטיפול בהם. אמנם בשנות ה-90 ביקש משרד הביטחון לסייע לפדויי השבי ולהקל עליהם, אך מעולם לא התגבשה מדיניות של קביעת 50% נכות באופן אוטומטי, ואין לכך גם כל עיגון בחוק.
השופט רובינשטיין הוסיף שקצין התגמולים אינו יכול לקבוע 50% נכות באופן אוטומטי והדבר מסור לוועדות הרפואיות. על כן יש לקבוע את אחוזי הנכות בכל מקרה לגופו.
על אף ההוקרה הרבה והחמלה שהביע השופט רובינשטיין כלפי שני הלוחמים, הוא החליט לקבל את עמדתו של קצין התגמולים בשני המקרים.
באשר ללוחם שנפל בשבי המצרי ציין השופט שזה אך הוגן שהוועדה הרפואית תערוך בחינה מחודשת של אחוזי נכותו. לעמדת השופט, ראוי שקצין התגמולים והוועדות הרפואיות יתנו את דעתם בהכריעם בתביעות של פדויי שבי בגישה אנושית רחבת מבט ולב, שכן אין להקל ראש בזכויותיהם.
השופטים סלים ג'ובראן וצבי זילברטל הצטרפו לפסק דינו של השופט רובינשטיין. לא נקבע צו להוצאות.