פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
ראשית הפרשה בספטמבר 2011, אז לראשונה תבע הבעל להתגרש. אשתו ביקשה שלום בית והצהירה שהיא מוכנה לסלוח לו אף שהוא מנהל רומן עם אחרת, אבל בעלה התעקש. הם התגרשו רשמית בפברואר 2013, אחרי 12 שנות נישואים ושלושה ילדים.
אלא שהאישה לא הייתה מוכנה לעזוב בידיים ריקות ותבעה את כספי כתובתה. הגבר סירב ונימק שהיא לא זכאית לכסף מאחר שבגדה בו וקיימה עמו יחסים מבלי ללכת למקווה. טענה זאת הכעיסה את הדיין הרב דניאל אדרי: לאורך כל הזוגיות לא ניהלו בני הזוג אורח חיים מסורתי, אך לפתע, כשגילה שעם הגירושים גם יש מחויבויות כלכליות, הוא פתאום נזכר שאשתו לא טבלה במקווה.
כאן החליט הבעל לנמק את סירובו לשלם בגרסה חדשה: לדבריו, הכתובה שעליה חתם הייתה על סך 54 אלף שקל בלבד, ולא 540 אלף, ושהוא נפל קורבן לתרמית. להוכחת טענתו הוא הציג בפני בית הדין את קלטת החתונה.
אלא שלבית הדין זומן הרב דוד אבוחצירה, שחיתן את בני הזוג, והוא ערער את גרסת הבעל בשני היבטים: ראשית הוא טען שמקלטת החתונה הושמטו חלקים רבים, ובנוסף הוא העיד שהוא לא נוהג להחתים בעלים על כתובה ששוויה פחות מ-100 אלף שקל.
בפסק הדין ציין הדיין אדרי שהבעל ניסה להלך אימים על בית הדין וקרא לאמצעי תקשורת שיתעדו את ההתרחשות בדיון. הוא הזכיר שהבעל סירב לעבור בדיקת פוליגרף, וקיבל את גרסת האישה והרב אבוחצירה שלפיהם קלטת החתונה נערכה במכוון.
עוד נקבע שאין סיבה לחשוב שהבעל הוטעה או רומה לגבי סכום הכתובה. "אפילו נאמר שהבעל התרגש בזמן החופה ולא שם לב למה שאמר הרב המקדש, אין לי ספק שהוא ראה את סרט החתונה כמה פעמים ושמע את הסכום", סיכם הדיין.
בנסיבות אלה קבע הדיין אדרי כי אין בסיס לטענת הבעל לשעבר, וחתימתו על הכתובה מחייבת. משכך נפסק שהבעל יעביר לאישה את סכום הכתובה, בקיזוז 96 אלף שקל שנפסקו לה בהליך הרכושי, ובסך הכול 440 אלף שקל.
במעמד החופה נוהגים החתנים להרשים את קהל המוזמנים באמצעות הקראת סכום הכתובה קבל עם ועדה תוך נקיבה בסכומים גבוהים, שלא בהכרח משקפים את יכולתם הכלכלית. הגיעה העת להפנים שהכתובה היא חוזה מחייב, ובעל כזה, שירצה לגרש את אשתו, יחויב בסכום העתק שצוין בכתובה.