בית הדין הארצי לעבודה קנס לאחרונה חברת כוח אדם המספקת עובדים זרים לענף הבנייה ובעליה, בסכום של 300 אלף שקל. זאת במסגרת דחיית ערעור שהגישה על הרשעתה בעבירה של אי מתן מגורים הולמים לפועלים סינים.
החברה הגישה ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב מלפני כשנתיים, במסגרתה הורשעה בעבירה של העסקת 11 עובדים זרים מסין, בלי להעמיד לרשותם מגורים ראויים. בכתב האישום נטען כי מפקחי משרד הכלכלה ביצעו במהלך ספטמבר 2009 ביקורת מגורים במבנה בו התגוררו העובדים בדרום תל-אביב ומצאו ליקויים רבים.
בין היתר נמצא "שטח מגורים – ללא ארונות, שקעי חשמל מאולתרים. מטבח – מאולתר ללא ארונות אחסון, ללא חדר אוכל, ללא ברז מים למים חמים, אין מקרר במטבח, מתחם המטבח מלוכלך ומיכל האשפה אינו מכוסה. שירותים – מאולתרים ומלוכלכים. מקלחות – מלוכלכות. תברואה לקויה ללא סדרי איסוף וסילוק אשפה, תחזוקת מבנה לקויה, ריח צחנה ועובש בקירות".מנהל החברה ורכז שטח מטעמה, טענו כי המבנה היה מאורגן, מסודר ו"מדוגם". עוד הם טענו, כי העובדים האחראים לחלק מן הליקויים שנמצאו, למשל ללכלוך מבישול ואלתורי חשמל.
עוד נקבע בהחלטה כי המבנה נשכר על ידי החברה בזמן שכבר היו בו ליקויים, כחודש אחד בלבד לפני שבוצעה הביקורת על ידי המפקחים, אולם החברה ומנהלה התעלמו מכך ו"עצמו עיניהם". "החברה היתה מודעת לכך שהעמידה לרשות עובדיה מגורים שאינם הולמים", צוין.
בעקבות זאת הורשעה החברה בעבירה של אי העמדת מגורים הולמים על פי חוק עובדים זרים והיא נקנסה בסכום של 250 אלף שקל. מנהל החברה הורשע בהפרת חובתו כנושא משרה על פי חוק עובדים זרים, בכך שהוא פיקח ולא עשה ככל שאפשר למניעת העבירות שביצעה חברתו, ונקנס ב-50 אלף שקל. בנוסף הם חויבו לחתום על כתב התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו.
לאחר מתן גזר הדין, הגישו החברה ומנהלה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה כנגד הרשעתם, במסגרתו חזרו על טענותיהם. כן נטען, כי לא התקיים אצלם היסוד הנפשי הנדרש להרשעה.
בית הדין הארצי דחה לפני כ-10 ימים את הערעור בפסק דין מפורט, בו צוין כי חוק עובדים זרים נועד להגן על זכויותיו של העובד הזר, לרבות אספקת מגורים הולמים - וחייב אותה כאמור ב-300 שקל נוספים כקנס. נקבע, כי אצל החברה ומנהלה התקיים היסוד הנפשי של מודעות מסוג "עצמית עיניים" בקשר לחלק מהליקויים שנמצאו במבנה. זאת משום שעל אף שנחשפו למצבו הקשה, הם בחרו להתעלם מכך.
פאי מציין כי בתי הדין עסקו בהרחבה בחובה המוטלת על מעסיקים לדאוג למגורים בתנאים הולמים, בהתאם לחוק עובדים זרים ותקנותיו. "החוק נועד להגן על זכויותיהם הבסיסיות של העובדים הזרים", הוא מסביר.
"עובד זר אינו כלי עבודה זמין לעת מצוא. עובד זר הוא, בראש וראשונה, בן-אנוש הזכאי לזכויות בסיסיות כעובד וכאדם. הדרך הנכונה להבטיח את זכויותיו הבסיסיות היא קביעת נורמות העסקה מחייבות בחקיקה ויצירת מערך של פיקוח ואכיפה על הוראות החוק".
"מעסיקים גם צריכים לצאת מנקודת הנחה, כי ברגע שהעובד מתגורר בתנאים סבירים, הרי שהוא יהיה כך יותר שבע רצון מתנאי העסקתו, ותפוקתו במסגרת עבודתו, עשויה גם לעלות כפועל יוצא מכך".
מה הכוונה ב"תנאים הולמים"?
"על מעסיק לדאוג על חשבונו למגורים הולמים לעובד הזר, למשך כל תקופת העסקתו ועד לשבעה ימים לאחר סיום עבודתו. משום שהמונח תנאים הולמים למגורים עשוי להיות רחב וניתן לפרשנות, המחוקק ראה לנכון לצמצם זאת בכך שהוא התקין את התקנות, שבמסגרתן נקבעו פרמטרים מינימליים של מבנה, ואשר רק בהתקיים כל הפרמטרים האלה, יוכל אותו להיקרא "מגורים ראויים".
מה החובות המוטלות על המעסיק בנושא המגורים?
"חוק עובדים זרים קובע כי על המעסיק להעמיד "על חשבונו, לשימוש העובד הזר, מגורים הולמים למשך כל תקופת עבודתו אצלו", מסביר פארי. "במסגרת תקנות עובדים זרים - איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים, נקבעו תנאים לפיהם רק במבנה שבו הם מתקיימים במלואם, ייחשב למגורים הולמים.