אחת ולתמיד: מי באמת צריך קורס הכנה לכיתה א'

אז זהו - שאף אחד. וגם לא קורסים לחיזוק ה"חוסן הרגשי" או לעידוד הדימוי העצמי. אינספור קורסים, חוגים ושיעורים פרטיים משחקים על החששות של ההורים מכך שהילד הפרטי שלהם לא יסתדר בבית הספר - וסוחטים מהם אלפי שקלים. הפסיכולוג גיל ונטורה מרגיע - ומזכיר (שוב) מה באמת חשוב לילדים

שונא פרסומות של הפחדה , שונא. רק דבר אחד מדליק לי את הסעיף יותר: פרסומות של הפחדה שמתחפשות לדיבור אמפתי עלק. רצה עכשיו איזו תועבה ברדיו שמשכנעת הורים שילד בלי "חוסן רגשי" משול לילד בלי מערכת חיסונית, ואוי ואבוי מה יהיה איתו ועם הדימוי העצמי שלו, ולא יהיו לו חברים, ויצמחו לו חצ'קונים בתחת ואיזה מזל שאפשר לחסל כירורגית את הזוועה הזו ע"י מספר מפגשים מצומצם וכולי וכולי.

 

הורים, לא נמאס?

 

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

 

חוזרים לבית הספר בערוץ הורים:

הסקר הגדול: איזה ילקוט הכי כדאי לקנות לילדים

הסקר הגדול: איזה ילקוט הכי כדאי לקנות לנוער

בדקנו: איזו קופסת אוכל כדאי לקחת לבי"ס ולגן?

 

כמה שנים אנחנו כבר משמשים אובייקט של הפחדה? החופש הגדול רק עושה סימנים שהוא עומד להיגמר וכבר עטים עלינו עם תזכורות יעני ידידותיות לכל מה שעלול להשתבש בכניסה לבית הספר. הכנה לזה, ומוכנות להיא, וחוסמי ADHD, וילקוט אורטופדי למניעת שברי הליכה ואובייקט מעבר שצמוד לשמיכה... חלאס!

 

דווקא מבצע צוק איתן קצת החזיר הורים לפרופורציות. התפנינו לפחד מדברים שבאמת ראוי לפחד מהם (מוות וכאלה), ונזכרנו שבשורה התחתונה אנחנו יודעים יופי להתמודד עם הילדים שלנו, ובשורה החשובה שמתחבאת מתחת לשורה התחתונה, שוב ראינו שהדבר העיקרי שהם זקוקים לו הינו החום, הגבולות והעקביות שלנו.

 

ואם יגמר לו החוסן הרגשי באמצע שיעור מתמטיקה?

ועכשיו חוזרים לבית הספר. "מעבר" משמעותי, לכל הדעות. נושא רציני שיש להקדיש לו הכנה רצינית. ברור שכל הורה שטובת ילדו לנגד עיניו צריך קודם כל להתחיל... לדאוג. מה יהיה עם העומס הלימודי? כיצד היא תסתדר עם המורה? האם יהיו לו חברים השנה? ואם יגמר לו החוסן הרגשי באמצע שיעור מתמטיקה? כל כך הרבה דאגות... מזל שתרבות הצריכה מספקת שפע רחב של פתרונות איכותיים במחירי מבצע.

 

אני קצת אסתכן בלהישמע רוחניקי, אבל רבאק - כל החיים הם רצף מעברים אינטנסיבי! יום ולילה, קיץ וחורף, משחק ורגיעה... הבנתם את הפואנטה. הניסיון לארוז בסל את מגוון הפיתרונות האפשריים למגוון התקלות שעלולות להופיע במסלול לא מרגיע אותנו, ההורים, אלא רק מעצים את החרדה, המיותרת ברובה, מפני תהפוכות חיים טבעיות ולא מאוד דרמטיות.

 

הורים שמשגרים את הילד חזרה אל בית הספר והגן לא זקוקים למוצר חיצוני או סוכן חיצוני שיתנו בו את אמונם. התחושה הפשוטה והחיונית שאני מאחל לכל אמא ואבא בישראל להתברך בה ב-1 בספטמבר היא: "מן הסתם יהיו פה ושם בלת"מים, אבל אני יודע/ת שאני מסוגל/ת להתמודד איתם, ויש לי גם את הסבלנות לראות איך הדברים מתפתחים, רגע לפני שקופצים להכריז על משבר או מצב חירום פדגוגי".

 

יהיה לו קשה - אבל הוא יוכל להתמודד עם זה

כולם מדברים על כך שצריך להעצים את ההורים. מוסכם ונכון, אבל אתה לא מעצים את האחר בזה שאתה מונה את מגרעותיו או מדליק את פחדיו. גישה שכזו מן הסתם נועדה להעצים את הארנק של ישות מסחרית כלשהי. איש מקצוע בתחום ההורות חייב שתהיה לו, לטעמי, איזושהי צניעות מסויימת, איזושהי הכרה בכך שהוא לעולם לא יכיר ויתנסה במורכבות של המשפחה הספציפית כפי שהם חווים אותה. זה לא משנה עד כמה הורים יבואו להתייעץ מתוך נכונות מלאה לשמוע "אילו שטויות נוראיות אנחנו עושים". בתמונה הכוללת והשלמה (זוכרים את הפרופורציות שהכניס בנו מבצע "צוק איתן"?), ההורים האלה בדרך כלל מצליחים לשמור על ילדים שפויים עם תחושת ביטחון בסיסית. מדובר בהישג יקר מפז אבל כל כך שגרתי, עד שאנחנו לא עושים ממנו עניין גדול , וחבל.

 

אז הטיפ הענקי שלי לשנת הלימודים הקרובה, אמא ואבא יקרים וטובים, הוא שקודם כל תפסיקו לפחד. תפסיקו לתת להם להפחיד אתכם.

אני לא אומר שלא תקשיבו. להיפך. לכו לאסיפות ההורים, דברו עם הורים אחרים, תקראו, תתייעצו עם המורים. הכל טוב, הכל רצוי. רק קחו כלל הפעלה אחד לדרך: כל המידע הזה צריך לעבור דרך המסננת שלכם. לכו הביתה אחרי האסיפה ודברו אחד עם השני: מה בעצם אמרו לי כאן? מה אני לוקח ומה לא? באקדמיה קוראים לזה חשיבה ביקורתית. אני מעדיף לקרוא לזה פשוט חשיבה.

 

בחשבון בסיסי, כל שנת לימודים שהילד נכנס בשעריה תציג בפניו משימות וסיטואציות מורכבות יותר מהשנה הקודמת. אנשי מערכת החינוך הם לא אנשים רעים. הם פשוט רוצים שתתכוננו לעודף המורכבות הזו. רוצים לשמוע משהו בסוד? גם הם מודאגים לקראת האתגר. אתם ממוקדים בילד הפרטי שלכם. הם צריכים להתמודד עם לחצים משלושה כיוונים במקביל (תנחשו לבד).

 

אז אני לא אמרח אתכם: לילד שלכם עומד להיות קשה יותר, אבל ברוב המקרים הוא יוכל להתמודד עם הקושי הזה. אל תנסו לסלק את הקושי הזה מעליו, אל תרוצו להפוך סדרי עולם ולהזיז מורים מימין לשמאל. אל תפחדו ואל תפחידו. ברוב מכריע של המקרים, התוצאה הסופית תהיה צמיחה.

 

טוב, אני חייב לסיים. הילד שלי קורא לי מהשירותים. בדיוק נגמר לו החוסן הרגשי.

 

גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה, מרצה ומדריך בפיתוח מיומנויות של חשיבה יצירתית וחשיבה פסיכולוגית