פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
מוקד המחלוקת החל ב-1998: אחרי ארבע שנות נישואים וילד משותף החליטו בני הזוג להיפרד והגישו תביעות גירושים הדדיות. מהלך של שלום בית הצליח להחזיר אותם לתקופת ניסיון, שבדיעבד החזיקה עד 2012, אלא שקודם לכן כבר קבע בית המשפט לענייני משפחה שהבעל צריך לשלם לאישה מדי חודש 1,600 שקל מזונות ו-150 דולר עבור דיור.
14 שנה החזיק שלום הבית, שבמהלכו כלכלו בני הזוג את הבית יחדיו, עד שהחליטו להתגרש והפעם באופן סופי. כאן פנתה האישה להוצאה לפועל ודרשה לגבות מהבעל את דמי המזונות שלמעשה לא שולמו לה מאז 1998.
הבעל סירב כמובן והסביר שמכיוון שחזרו לחיות יחד הוא שילם על הוצאות הבית במשך כל התקופה. בני הזוג התעמתו בהליך משפטי שעבר בין רשמת הוצאה לפועל, בית משפט לענייני משפחה ולבסוף בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לאורך כל ההליך התעקש הבעל שבהתנהגותה לאורך 14 השנים הללו הסכימה האישה שהמזונות שולמו, ועובדה שלא דרשה את הכספים עד הגירושים.
לבסוף קבע שופט המחוזי שאול שוחט כי חזרה לשלום בית וניהול משק בית משותף אינם מספיקים לביטול חוב מזונות לקטין. עם זאת, הוא קיבל חלקית את הערעור של הבעל והורה לבית המשפט לענייני משפחה להעביר לרשמת ההוצאה לפועל הנחיות ברורות לביצוע תחשיב חוב המזונות שנותר, אם בכלל.
התחשיב יהיה חייב לכלול פירוט של כל ההוצאות של האב, תוך קיזוז החלקים שנחשבים למזונות הילד. כמו כן הורה השופט שוחט להנחות את האב באשר לראיות שעליו להציג כדי להוכיח ששילם את המזונות, בהתחשב בנזק הראייתי שנגרם לו בחלוף יותר מעשור.