הורשע בהריגה: "טלטל את בנו טלטול קטלני"

סוף דרמטי לפרשת "טלטול התאומים": השופט דחה בזו אחר זו את כל טענות ההגנה, וקבע כי התינוק לא מת ממחלה גנטית: "תינוקות לא נחבלים באופן עצמאי". מיד לאחר ההכרעה, פרץ האב בבכי וצעק: "לא! זו בושה לרשויות"

"הנאשם טלטל את בנו התינוק. מי שמטלטל תינוק רך בצורה שכזו צריך להבין שהוא יכול לגרום למותו". כך קבע הבוקר (יום ה') השופט צבי גורפינקל, והרשיע את האב מגוש דן בהריגת בנו בן הארבעה חודשים, בפרשת "טלטול התאומים". שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בזו אחר זו את טענות ההגנה וקיבל את עמדת מומחי התביעה, בהכרעת הדין של אחד המשפטים שהסעירו את המדינה.

 

"אין ספק שהדימום של התינוק לא נגרם ממחלה, תינוקות לא נחבלים באופן עצמאי", כתב השופט גורפינקל בהכרעת הדין שכללה 150 עמודים. הוא אמר כי הכרעתו התבססה על ממצאים רפואיים: "גרסאותיו הסותרות של האב מעלות חשד. הוא הרחיק עצמו בזמן שהאם ישנה ולכאורה לא הרים אותם. אין מחלוקת כי האם ישנה וכשהתעוררה מצבה של בנה היה קריטי. הנאשם לא רצה בתוצאה, אבל התביעה הוכיחה כי הוא טלטל את המנוח טלטול קטלני וגרם לו שברים.

 

 

"השברים שנתגלו קרו כתוצאה מטראומה. לא הייתה בעיה בחוזק העצם", המשיך השופט בקבלה של עמדת התביעה. הוא התייחס לכך ששברים התגלו גם אצל התינוקת, ששרדה להבדיל מאחיה התאום: "לאחר האירוע התאומה הוצאה מביתה ולאחר חצי שנה לא נתגלו שברים חדשים לא ניתן להתעלם מעובדה זו".

 

הסניגור: הכרעת הדין תלושה לחלוטין, נערער לעליון

עו"ד ירום הלוי, סניגורו של האב, אמר לאחר הפסיקה: "הכרעת הדין תלושה לחלוטין, היא מוטה וחד צדדית. היא נותנת פרס לתביעה, חרף מסכת ראיות שהוכחה את החפות. יש שפע של ראיות שלמנוח נגרמו שברים בזמן האשפוז ובית המשפט התעלם מזה. במהלך 12 יום נגרמו לו שברים וזה אומר - רככת". הוא הודיע כי יערער לעליון: "התוצאה קשה מאוד ותפקידי לנסות לתקן אותה בעליון. האב חף מפשע".

 

התובע, עו"ד איתי פרוסט, סיכם: "הבוקר הגיע לסיומו החלק הראשון של תיק מורכב מבחינה משפטית ואנושית, מקרה עצוב של אב נורמטיבי. בית המשפט קבע שהוא מאמץ את חוות דעתם של בכירי הרפואה. פסק הדין הזה, עם הרגישות למצב המורכב, שולח מסר חד משמעי שהכעס שעובר לזעם לא יהפוך לאלימות".

 

האב שמר על גרסתו לאורך כל המשפט ולפיה הילד מת כתוצאה ממחלה גנטית, אולם מומחי רפואה שבדקו את גופתו שללו את הטענה, וסבורים כי התקיימו בילד סימנים המעידים על טלטול. בדצמבר 2012 הוגש כתב אישום נגד האב בגין הריגה, התעללות ותקיפת התינוק.

 

בינואר 2012 הובהל התינוק לבית החולים על ידי הוריו, שסיפרו כי איבד את ההכרה. בחינה מיידית העלתה שהילד סובל מדימומים מוחיים, ובדיקות נוספות העלו שהוא סובל משברים בצלעות. הדבר העלה חשד להתעללות או בשפה המשפטית "חבלה לא תאונתית", שנגרמה באופן יזום. אחותו התאומה של התינוק הובאה לבקשת הרופאים לבית החולים, ושם התברר כי גם לה יש צלעות שבורות.  

ההורים טענו כי דבר לא קדם להבאתו של התינוק לבית החולים. האימא סיפרה כי ירדה לעשן סיגריה וכשחזרה מצאה את התינוק בידי אביו, וראשו שמוט. האב טען כי שטף כלים ושמע רעש מוזר מהעריסה, וכשניגש אל התינוק גילה כי הוא איבד את ההכרה. לאחר מכן, מיהרו השניים לקחת אותו לבית החולים.

 

תחילה לא נחשדו ההורים בדבר אך חוות דעת רפואיות קבעו כי יש משולש קלאסי של

תסמונת הטלטול ולפיה נמצאו דימומים מוחיים, דימומים על הרטינה של העין בין הקרניות ועליהן בצקת מוחית. לדברי התביעה, אלו עובדות רפואיות שהעידו על מנגנון טלטול. לאחר מותו של התינוק נערכה נתיחה נוספת, ונתגלו עוד מספר תסמינים חבלתיים נוספים, כמו דימומים בעמוד שדרה צווארי, קרע בכבד, שברים בגולגולת ושברים מרובים בצלעות. 

 

יש לציין כי מדובר בתיק נסיבתי, שאותו ביססה התביעה על שלושה פרמטרים: שלילה של כל סממן שאינו קשור להתעללות לכאורה, כולם הטענה למחלה גנטית או חוסר בוויטמין D, שלילה של גורם אחר בזירה - במקרה הזה האימא שנכחה במקום, וסממן שלישי היה התנהגות האב, שלדברי הפרקליטות הציג גרסה מלאת שקרים וסתירות, והתנהלותו לאחר מכן שכוללת בקשת סליחה בבית חולים, אמירות על הקבר ועוד.