פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
מדובר בפעילה בעמותת "למען החי" המסייעת לבעלי חיים במצוקה, שביום המקרה השגיחה על שני כלבים. לטענת התובעת, בעת שיצאה לרחוב תקפו אותה שני הכלבים ואחד מהם נשך אותה ברגלה. לדבריה, היא נותרה עם צלקת בעקבות הנשיכה.
בתביעה כספית לפיצוי של 15 אלף שקל, שהגישה בינואר 2013 נגד הפעילה, היא טענה כי נאלצה להפסיד ימי עבודה ונגרמה לה עוגמת נפש רבה. למרות טענותיה, היא לא צירפה לתביעתה כל אסמכתה על נזקיה.
הנתבעת ביקשה לפטור את עצמה מאחריות כיוון שהכלב כלל לא היה שלה, אלא היא החזיקה אותו כאומנה כחלק משיתוף הפעולה שלה עם העמותה, שבמסגרתו משמש ביתה מחסה זמני לכלבים חסרי בית. כך או אחרת, היא טענה, מדובר בכלב קטן שלא יכול לגרום לנזק כה גדול כפי שתיארה התובעת. היא הוסיפה שמיד לאחר האירוע היא מסרה את הכלב להסגר.
השופטת אנה שניידר קבעה כי אין זה משנה אם הנתבעת הייתה בעליו הרשמי של הכלב או רק החזיקה אותו בעבור העמותה, שכן החוק מטיל אחריות מוחלטת לנזקים שנגרמים על ידי כלב גם על מי שהחזיק בו בעת קרות הנזק.
אחריות זו, הוסיפה השופטת, היא מוחלטת במובן זה שהמחזיק יצטרך לפצות את הניזוק בכל מקרה, גם אם לא התרשל או פעל בניגוד לדין.
עם זאת, השופטת ציינה כי לו החוק היה מתיר זאת היא הייתה דוחה את התביעה לנוכח התנהלות התובעת, אשר לא גיבתה את סכום הפיצוי הגבוה שדרשה באסמכתאות. אלא שכאמור, לשון החוק אינה מאפשרת לה לפטור את הנתבעת מאחריות, ולכן השופטת חייבה אותה לשלם לתובעת פיצוי נמוך של 3,500 שקל על עוגמת הנפש בלבד.