אבל מה שתפס לנו את האוזן ועושה כותרות היום בכל העולם הוא החידוש שלה ל"Rolling In The Deep" של אדל. שני דורות, לא פחות, מפרידים בין הזמרות האלה, ומדהים לראות את הכבוד שיכולה לרחוש דיווה כל כך מבוגרת ומפוארת לזמרת צעירה (וכל כך טובה). אגב, עוד חידוש לזמרת צעירה יהיה באלבום והוא לשיר "No One" של אלישיה קיז. יפה.
סטיוארט פרייס, המפיק שעבד עם מדונה על "Confessions on a Dancefloor", מתוודה בעצמו. בראיון למגזין אמריקני שמתפרסם השבוע, סיפר על העבודה עם מלכת הפופ, ובקצרה - מדובר בשום דבר שאולי חשבתם על מדונה.
"היא ממש לא הגיעה עם משלחת של אנשים שמלווים אותה לאולפן ההקלטות", סיפר פרייס על העבודה המשותפת ב-2006. "היא גם מאוד לא צעקנית ומאוד רגועה, מאוד מקצועית ונעימה לעבודה".
על העבודה בפועל סיפר פרייס כי זו התבצעה באופן סטרילי לחלוטין. "מה שאפיין את כל העבודה על האלבום הוא שמדונה איפשרה לנו ליצור כמו בחצר של גן ילדים, לבד ובסביבה אינטימית מאוד, בלי הפרעות ובלי שאף אחד יתערב לנו בעבודה". התוצאה הנפלאה אגב, ניפקה את אחד מאלבומי הדאנס הטובים והמצליחים של מדונה, ובין היתר את הלהיטים "Hung Up", "Sorry", "Jump" וגם את הפחות מצליח אבל מצוין לא פחות "I love New York".
המופע ב-iTunes גם פתח את סיבוב ההופעות החדש של קיילי, "Kiss Me Once" שיגיע לכל העולם בערך חוץ מלישראל. בינתיים. בכל אופן לרגל פתיחתו היא הוציאה בהפתעה גמורה גם ארבעה שירים חדשים, שאיך נאמר זאת בעדינות? יש שם אחד טוב.
ההפתעה למעריצים כוללת את "Glow", "Wait", "Chasing Ghotsts" והאחד הטוב הוא "Break This Heartbreak" ששווה האזנה. כל השירים אגב הם הפקה משותפת של קיילי עם המפיק גאריביי, שעבד בעבר בין היתר עם ליידי גאגא.
אה, וגאגא באמת מה איתה? אז היא הוציאה השבוע סרטון פרסומת חדש לבושם החדש שלה שנקרא, אתם יושבים? או-דה-גאגא. את הסרטון צילם הצלם המוכשר והגדול בעולם כנראה, סטיבן קליין, שלא הצליח להלהיב הפעם.
מה רואים שם? את גאגא מתחככת בכמה בחורים, זירת איגרוף, מוזיקת מעליות, הכל בשחור לבן, שום בשורה של ממש. סורי, אבל ב"סיקרט פרוג'קט" של מדונה זה היה הרבה יותר טוב.
ובין לבין, גאגא ממשיכה לעשות לנו שירות טוב יותר משחשבנו. ההופעה המוצלחת שלה בתל-אביב גורמת לה להפיץ את הבשורה בעולם ולשמש עבורנו כשגרירה טובה יותר מכל נציג באו"ם.
בראיון ל"אינדיפנדנט" בבריטניה, לא מהמקומות שיותר מדי אוהבים אותנו לאחרונה, היא סיפרה: "תל-אביב היתה מדהימה. נקודת המבט של העולם על ישראל איננה המציאות. זה מקום יפה, האווירה של האנשים טובה, היתה לי הופעה מרגשת מאוד שם. עם מעריצים שכאלה, זה פשוט נפלא". לא יכולנו לבקש יותר.
העולם נסער לגמרי מהיציאה החדשה של פרינס, אך אם נשפוט על פי הסינגל האחד שיצא מתוכו, Funk N Roll, ההתלהבות היתה מוקדמת מדי. השיר החדש כשמו כן הוא, פאנקי מאוד, אבל לא ממש מספק את הסחורה. לא ברור מה הכיוון הכללי שפרינס רוצה לקחת את עצמו אליו: פאנק כמו פעם? אלקטרוני כמו כמה התנסויות אחרות שהיו לו? רוק? נקווה שהתוצרים המלאים באלבומים יהיו משכנעים יותר.