פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
האירוע התרחש באפריל 2004 ובמהלכו נפצע התובע בידו ולטענתו נגרמו לו נזקים נפשיים. תחילה הוא הגיש לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה נגד חברת החשמל, עיריית אום אל-פחם, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה וחברות הביטוח של כל אחת מהן, וכן נגד בעל הבניין.
המחוזי דחה את התביעה והוא הגיש ערעור לעליון, שהתמקד בטענות הרשלנות שהפנה כנגד חברת החשמל.
לטענת התובע, עמוד החשמל הוצב בסמוך לבניין באזור מאוכלס וצפוף, במרחק קטן מהנדרש בכללי הבטיחות של חברת החשמל – מה שהעמיד אותו בסכנת חיים. הוא הוסיף כי חברת החשמל לא ערכה ביקורת במקום, בניגוד לחובתה, ולכן לא ידעה על המצב המסוכן.
חברת החשמל הדפה את הטענות נגדה וטענה כי הסיבה לקרבה בין עמוד החשמל לבניין מקורה במרפסת לא חוקית שבנייתה קיצרה את הטווח ל-2.5 מטרים, פחות ממרחק הבטיחות המינימלי העומד על שלושה מטרים. עם זאת, המרחק שבו עמד התובע מקו המתח עמד על 3.3 מטר – כך שבכל מקרה מרחק הבטיחות נשמר.
השופט יצחק עמית קיבל את טענותיה של חברת החשמל וקבע כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין הקרבה בין המבנה לעמוד החשמל, ולכן לא ניתן לייחס לה רשלנות.
עוד נקבע כי המרפסת הלא חוקית נבנתה לאחר שעמוד החשמל כבר הוצב, ואמנם היה על החברה לערוך ביקורים לעיתים תכופות יותר כדי להיווכח בכך, אך גם אם הייתה יודעת – היא אינה מוסמכת להרוס מבנה בלתי חוקי.
השופט הפנה אצבע מאשימה כלפי הוועדה המקומית ועיריית אום אל-פחם, שלא עשו דבר בקשר לבנייה הלא חוקית, אם כי בהיעדר קשר סיבתי בין מחדליהן לתאונה לא ניתן לייחס להן אחריות לנזקי המערער.
לבסוף ציין השופט שמי שמשחק עם צינור ארוך שנמצא בסמוך לעמוד חשמל, צריך לקחת בחשבון שיש סיכוי שיתחשמל. הוא הורה על דחיית הערעור ללא צו להוצאות. השופטים מרים נאור וניל הנדל הצטרפו לפסק דינו.