להגביל את בג"ץ כמו שעשה רבין

בימי "המהפכה החוקתית", ראש הממשלה הוביל מהלך שאפשר ביקורת של בית המשפט על חקיקה - ומנגד החזיר את המילה האחרונה לריבון, הכנסת. פסיקת חוק ההסתננות ממחישה את הצורך במהלך כזה

ב"מהפכה החוקתית" שבה החל נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק לאחר חיקוק חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נטל בית המשפט העליון את החירות להגדיר מחדש את יחסי הכוחות בין הרשות המחוקקת לזו השופטת. הוא קבע כי כי נתונה בידי בית המשפט העליון הסמכות לבטל חקיקה ראשית של הכנסת. לצערי, דעת הרוב בהחלטת בג"ץ שביטלה את התיקון לחוק ההסתננות בפעם השנייה, לקחה את המהפכה הזו לשיאים חדשים של אבסורד.

 

מי שכתב את דעת המיעוט בהחלטה הנוכחית היה הנשיא אשר גרוניס. אין לחשוד בגרוניס שהוא אינו מקבל את עקרונות המהפכה. עובדה שהיה שותף לביטול התיקון לחוק בפעם הקודמת לפני כשנה. אך גרוניס, בניגוד לשופט עוזי פוגלמן, מבין כי גם למהפכה החוקתית ישנם גבולות.

 

נשיא העליון מצטט בדעת המיעוט בפסק הדין את השופט זמיר, שאמר בשנת 96', עם תחילת המהפכה החוקתית: "אכן, כיום הלכה היא שחוקי היסוד הקנו לבית המשפט סמכות לבטל חוקים... יש לשמור עליה היטב, כדי שניתן יהיה לעשות בה שימוש במקרה הראוי, אך דווקא בשל כך יש להיזהר מאוד שלא תהיה כעושר השמור לבעליו לרעתו". כלומר, על בית המשפט להשתמש בכלי של פסילת חקיקה של הכנסת רק במקרים שבהם החריגה ממבחני החוקתיות חריפה ומהותית.

 

על פי גרוניס: "אל לו לבית המשפט להציב עצמו בנעלי המחוקק, ולקבוע הלכה למעשה, במקום המחוקק, את ההסדר החקיקתי הראוי". בהחלטתו מסביר גרוניס, כי פוגלמן הפך ממבקר של החקיקה למחוקק עצמו: "גישתו של חברי השופט פוגלמן מביאה לכך שלמעשה כמעט ולא נותר מרחב תימרון למחוקק... איני יכול להסכים לעמדה חוקתית זו, שכן לפיה הופך בית המשפט למחוקק, אם לא להלכה הרי למעשה".

 

דבריו של הנשיא גרוניס מצביעים על כך, כי על אף שבעבר התהדר בית המשפט בשימוש מושכל בזכותו לבטל חקיקה של הכנסת, ובכך בשמירה על עקרון הפרדת הרשויות, הרי שבפסיקה הנוכחית הוא מבטל את מרחב התמרון שחוקי היסוד מקנים למחוקק - ובכך הופך למחוקק בעצמו, תוך נטילת סמכויות לא לו.

 

החלטה זו מדגישה את הצורך הדחוף באיזון מחדש של יחסי הכוחות בין בג"ץ לכנסת. האמון שניתן בבית המשפט כי יעשה שימוש בכוחו לפסול חוק רק במקרי קיצון נסדק,

 ועל כן יש להגיע להסדר חוקתי חדש, כפי שכבר נעשה בעבר בחוק יסוד: חופש העיסוק, על ידי ראש הממשלה דאז יצחק רבין. ההסדר שחוקק אז כלל הוספת "פסקת התגברות" לחוק היסוד, המאפשרת לכנסת לחוקק חוק שלכאורה מנוגד לו, כהוראת שעה לארבע שנים וברוב של 61 ח"כים. הוספת פסקת ההתגברות לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו תאפשר מחד ביקורת של בית המשפט על הליך החקיקה, אך תחזיר את המילה האחרונה לריבון - לכנסת.

 

הצעת חוק בעניין זה הנחתי לפני כמה חודשים, כי צפיתי שזו תהיה פסיקתם. לא צריך לחשוש להגדיר מחדש את מערכת האיזונים והבלמים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת.