השבת הראשונה שלי

איך שומרים שבת ומתנתקים מהסמארטפון ומהטאבלט, ובכלל איך משנים את הלך הרוח ומאיפה מתחילים? חמישה אנשים, שלא מכירים זה את זה, החליטו לשמור שבת אחת יחד וחזרו עם חוויות מרגשות ששינו אותם. פרויקט keeping it together נועד לקדם סולידריות יהודית גלובלית ומזמין את כולם להצטרף לשבת אחת מיוחדת

מדי שישי הם צועדים יחד, לבושים בבגדים מהודרים, אל בית הכנסת הקרוב לתפילת השישי. מאוגדים, מחוברים, משוחחים ביניהם בזמן שחלקנו מביטים בהם מבעד לחלונות הרכב או הבית, תוהים מה הם מוצאים בשבת, שכל כך מיוחדת עבורם.

 

פרויקט השבת - KEEPING IT TOGETHER - נותן הצצה אל הרגעים האלו - מתוך בחירה אישית לנסות משהו חדש, בלי שום התחייבות, ואולי לפתוח צוהר לעולם אחר שיכול להוסיף לחיינו. מטרת המיזם, שחוגג את השבת במדינות שונות, היא לקדם אקט של סולידריות יהודית גלובלית, הן למען היהודים בתפוצות והן למען ישראלים יורדים.

 

הפרויקט התקיים לראשונה בשנה שעברה בדרום אפריקה והשתתפו בו למעלה מ- 55,000 מחברי הקהילה היהודית במדינה. כמה מהם בחרו לשתף את התחושות שחוו כשהחליטו לשמור את השבת.

 

 

מה? בלי אייפד?

"נסעתי לחדר הכושר בבוקר יום השבת, וכפי שאני עושה פעמים רבות, התבוננתי ביהודים שהולכים לבית הכנסת ותהיתי איך זה מרגיש", מספרת אנדי טוקר. "כששמעתי על "פרויקט השבת KEEPING IT TOGETHER" חשבתי לעצמי 'זה משהו שאני רוצה לעשות למען המשפחה שלי'. דיברתי עם כמה חברים, והחלטנו כולנו שאנחנו רוצים 'ללכת על המשימה'. אחרי שסיפרתי למשפחה, שאל אותי הקטן: "בלי טלוויזיה, אמא? בלי אייפד? מה נעשה?". אוי, הילדים של היום.

 

באותו אחר הצהריים, בעודי נוהגת הביתה, הסברתי לילדים את ה"עשה ואל תעשה" ביום השבת. הבת שלי הייתה מודאגת מאד ואמרה: "אלוהים, אמא, זה הולך להיות ממש קשה!" ובני ענה לה מיד: "דמי, את יכולה לדמיין מה גברת קיי (המורה שלו) עוברת! היא עושה את זה כל שבוע!".

 

עניתי להם: "כן, זה דורש מחוייבות רבה להחליט לשמור שבת", וריקי חיזק את דבריי: "כן, דמי, היא יהודייה אמיתית!!!". התגלגלתי מצחוק.

 

הבן שלי, בסך הכל בן 10, הוא טבח נלהב ושאפתן, ואפילו עבר סדנת אפיית חלות, לכן החליט שהוא רוצה לאפות חלה לכבוד השבת המיוחדת שלנו. אין מה לומר, אין שום דבר שדומה בטעמו לחלה טרייה בערב שבת.

 

החברים שלנו התחילו להגיע, לבושים בחליפות והכל. תוך התרגשות רבה, הנשים והבנות התאספו מסביב לשולחן והדליקו נרות שבת. ובכן, עד סוף הדלקת הנרות, מה שסימן את תחילת השבת, הדמעות החלו לזלוג על לחיי. ידעתי איזו חוויה זו הולכת להיות לנו.

 

הלכנו לבית הכנסת בערב יום שישי ולצידנו הולכים שכנינו היהודים הרבים והאווירה היתה פשוט מחשמלת. בעלי ממש חייך לעצמו ונראה היה שנהנה מהסיטואציה גם כן. אחרי בית הכנסת ערכנו קידוש ברחוב והדמעות פרצו שנית. הקולות של כולם שרים הדהדו ברחבות, כמו דם בעורקיי. ואוו, איזו הרגשה.

 

בבוקר שבת הלכנו לבית כנסת אחר, מרוחק בהרבה מזה הקרוב לביתנו. בדרכנו חזרה הביתה כשהשמש החמה קופחת מעלינו, כפות הרגליים צורבות מההליכה - עדיין היינו מחויכים. התאספנו סביב שולחן ארוחת הצהריים, כשצחוק גדול מלווה את השיחה, דיברנו והפלא ופלא: בלי מכשירים טכנולוגיים שמפריעים לדיאלוג, גיבוש של חברים ובני המשפחה. הילדים אפילו שיחקו בחוץ, בדשא, במקום המשחק הקבוע באקסבוקס, ב-WII, באייפד או בצפייה בטלוויזיה.

 

עד לשעת יציאת השבת, כולנו הרגשנו שכבשנו את העולם. על אף כל השלפוחיות בכפות הרגליים מההליכה לבית הכנסת וכל הקילוגרמים שבטח העליתי בארוחת החג, זה היה כל כך שווה את סוף השבוע המיוחד, הרוחני והמרגש הזה. אין דבר בעולם שיקח מני את ההרגשה של אותה שבת, זו הייתה פשוט חוויה ואני מחכה ל "פרויקט השבת" הקרוב ב- 24.10.2014. מי יודע, אולי אשמור אפילו שבת אחת קודם".

 

 

כולנו אור אחד

"במהלך השבת היה לי רגע מאד משמעותי: חזרתי לבית הכנסת בפעם השלישית בשעות אחר הצהריים המאוחרות של שבת. האוויר דומם, שקט וכבד היה עם הריח אחרון של פריחת עצי הלילך סביב בית הכנסת ולשם שינוי היה שקט בגינה הציבורית - היו מעט ילדים ששיחקו בחוץ. כשנכנסתי לבית הכנסת המבואה הייתה כמרקחה, אנשים ישבו למטה לסעודה שלישית והחלטתי שאני אכנס לתוך האולם הראשי לרגע אחד של שקט", מספרת הדי דיוויס על החוויה שלה.

 

"לקחתי חומש על מנת לקרוא בפרשת "לך לך", ולעקוב אחר הערות השוליים על מנת לקבל משמעות מלאה יותר, לעצמי. לא עבר זמן רב וקולות האנשים שנהנו מהארוחה נכנסו לתוך בית הכנסת עצמו ועד מהרה גם יכולתי לשמוע

את השירה המשמחת. כששמעתי קול לא מוכר, הבנתי שהרב האורח שלנו ישיר שיר נוסף מהרפרטואר העצום שלו. איבדתי את הריכוז ולפתע שמתי לב שאני לא לבד באולם - בפינה הרחוקה מולי ישב אדון אחד שהחליט גם הוא לקחת זמן לעצמו. זו הייתה שבת שאף אחד לא רצה שתסתיים.

 

מיד לאחר מכן הצטרפו אלינו לחלל המרכזי רבים לתפילת מעריב, זו הייתה ההזדמנות אחרונה להתענג על הרגעים האחרונים של השבת. אנחנו הנשים נקראנו לבוא למטה להבדלה, שעד כה השתתפתי בה רק פעם אחת בסוף יום כיפור בו יש תמיד רגע קצר בטקס שאנו מתחילים לחשוב מחשבות לקראת ההגעה הביתה, האוכל של שבירת הצום.

 

כמה מאתנו עמדו ברחבה מול ארון הקודש, משם הייתה לנו זווית מושלמת להשקיף על המתרחש. הרב הוביל אותנו בעדינות דרך השלבים של טקס בן מאות השנים. האולם היה מלא עד אפס מקום, יין שבת הוגש ובפעם האחרונה ביום זה, הברכות על היין נאמרו. הבחור הצעיר שהחזיק את נר ההבדלה הרימו כלפי מעלה כדי שהנר ימקסם אורו, עת שאורות בית הכנסת עומעמו עד לחושך מוחלט, למעט להבה אחת. כשלהבת הנר גדלה, ראינו את הגברים המקיפים את האור מרימים ידיהם במקהלה.

 

החזירו אותנו בזמן, אל זמנים עברו, לאינטימיות של בית כנסת קטן ב"שטעטל" ואפילו ל"שטיבל" הצנוע ביותר בגטו. החשיכה הוארה רק על ידי אור אחד, היינו עדים לרגע עתיק כמו העם שלנו והתרגשתי עד דמעות. הרב דיבר על הסמליות של תיבת ההבדלה, על התבלינים שהועברו סביב ובו ברגע ניתנה לי ההזמנות להחזיק את הנר.

 

נשמתי עמוק, מתענגת על הרגע - ריחות התבלינים, הבשמים, הציפו את הנחיריים שלי. באותו רגע של שקט הרגשתי שהתאחדתי עם נשמותיהם של אלה שהלכו לפני והרגשתי חזקה יותר מאי פעם".

 

ריח של שבת

"ה"נשמה היהודית שלי" אימצה לחיקה את השבת בפעם הראשונה לפני כמעט שלוש שנים", מספר איאן דה-ג'אגר. "אמא שלי, דפנה, סיפרה לנו על זכרונות ילדותיה, על ארוחות ערב שבת עם הוריה, על ביקורים בביתם של חבריה האורתודוקסים, הנרות שדלקו, ריח החלה הטרייה, מרק עוף (שהיא לא באמת אהבה לאכול משום מה) והחברה הנעימה. היא סיפר לי איך אבא שלה, אלכסנדר, נהג לקנות חלה, דג הרינג כבוש, מלפפונים ובצלים לכבוד ערב שישי.

 

לא, אמא שלי וסבא שלי ואפילו לא סבתא שלי מתילדה, לא נהגו לשמור שבת ולא באמת נהגו לפי מנהגי ההלכה היהודית. עם זאת, אמא שלי העבירה לנו את הזכרונות המתוקים של ארוחות השבת. לכן, אחרי מסע ארוך, לפני כשלוש שנים החלטתי לפנות זמן ולהתנסות בשמירת שבת בפעם הראשונה. היכן ואיפה החליטו אבות אבותיי להתרחק מנתיב הדת היהודית האורתודוקסית? אני לא יודע. מה שאני כן יודע, זה שאני החלטתי לשמור שבת, כשרות ומצוות - ומשפחתי שלי תשמור גם כן.

 

התנסות מופלאה

"אני פעיל בבית הכנסת סדיר אך לא דתי", מספר רואן שוורץ. "אבל החלטתי לעשות משהו שונה ולהפוך את השבת של KEEPING IT TOGETHER למיוחדת. הכל התחיל בשיחת טלפון מחבר ותיק מהלימודים, דוד כהן, שמאז ימי בית הספר, הפך "פרויימקה" אמיתית. הוא התקשר אליי וסיפר על התכנית שלו לעשות משהו מיוחד עבור שבת. הוא החל בתהליך של יצירת קשר עם החבורה הוותיקה לספסל הלימודים, עם חלקם לא היה לי כל קשר ב-25 השנים האחרונות, מאז סיימנו את התיכון. התכנית התגבשה וכולנו קבענו להיפגש בביתו של דייב ללכת יחד לבית הכנסת ולאכול ארוחת ערב נפלאה.

 

לקחתי איתי את הבת שלי, שרה, ולאחר הדלקת נרות שבת עימה, הלכנו לבית הכנסת יחד בפעם הראשונה בחיי. לא רק שזה היה מפגש נפלא עם חברים ובתי הקטנה, זו הייתה התנסות מופלאה של "ביחד"".

 

 

השבת הראשונה שלי

גדלתי בבית מסורתי, ואצלנו בבית ציינו את השבת כל שבוע. אבל, כמו רוב הדרום-אפריקאים, נסענו באוטו לבית הכנסת, שבמקרה שלי היה בית הכנסת הגדול והמפורסם ברחוב Wolmarans, כך שלא בדיוק "שמרנו" שבת", מספר מארק רפאלי.

 

"למרות תחושת הקשר החזקה ליהדות ולעבר שלי, אף פעם לא עשיתי מאמץ כדי לשמור שבת. לאורך 12 השנים שלי בבית הכנסת "דוד המלך", שכלל פעילות חווייתית שנקראת shabatonim, אולפן ומפגש, אף פעם לא הייתי מוכן לקחת את הצעד לקראת שמירה אמיתית של יום השבת. תמיד נראה שיש משהו חשוב יותר - יהיה זה משחק רוגבי בטלוויזיה, או מפגש עם חברים.

 

לניו יורק עברתי לפני 12 שנים וגרתי קרוב לבית הכנסת שבאפר ווסט סייד - ללא ספק החלק הכי "יהודי" של מנהטן. בכל שבוע בטיול הקצר שלי לבית הכנסת הייתי עובר עשרות אנשים שבוחרים לשמור השבת, אבל שוב, על אף שהייתי מאד מחובר לקהילה והייתי פעיל בבית הכנסת לא היה בי הצורך להצטרף אליהם.

 

נהייתי מודע לשבת של "פרויקט השבת" בדרום אפריקה באמצעות הדואר האלקטרוני של הרב הראשי שאני מקבל בכל שבוע. עם זאת, היה זה כוחה של הרשת חברתית שגרם לי להבין את עוצמתו: חברים שהיו הרבה פחות מחוברים

ליהדות ממני פרסמו את הכוונה שלהם לשמור על שבת. אולי זה הלחץ החברתי, אולי זה ההזדמנות סוף סוף לנסות משהו ששמעתי עליו כל כך הרבה - החלטתי "לנצל" את השורשים הדרום אפריקאיים שלי ולאמץ את פרויקט השבת למרות היותו במרחק אלפי קילומטרים.

 

שמירת השבת הייתה אחד מההישגים המספקים ביותר בחיי, ובה בעת אני חש יראת הכבוד לכמה קל זה היה. אכלנו ארוחת ערב שבת במרחק הליכה קצרה מהמקום שבו אני גר, בית הכנסת שלי הוא רק במרחק כמה רחובות. כשסיפרתי לרב שלי (בגאווה) שאני שומר שבת לראשונה, הוא ממש חיבק אותי. גם הוא במקור מדרום אפריקה וחבר קרוב של הרב הראשי, הרב גולדשטיין. 

 

הוא הזמין אותי לביתו לסעודה שלישית וביקש ממני לחלוק את הסיפור האישי שלי עם כ-30 אנשים שגם היו שם. התחוור לי שהאנשים האלה ברכו אותי על הישג שהוא חלק מחייהם ומשהו שהם עושים ללא מחשבה שנייה. משום מה המחשבה על הקושי שבשמירת שבת מעולם לא חלפה בראשם, למרות שהם עושים זאת כל חייהם. באותו מפגש אמרתי - ואגיד גם כאן - ייתכן שהייתה זו שבת הראשונה ששמרתי, אבל זו בהחלט לא תהיה האחרונה".

 

• פרויקט השבת - "KEEPING IT TOGETHER", שהחל ביוזמתו של הרב וורן גולדשטיין בעיר יוהנסבורג שבדרום אפריקה, מגיע לישראל וייערך ב-300 ערים ברחבי העולם בעת ובעונה אחת בתאריכים 24-25/10